הילדה הייתה רגילה שאבא מטפל בה, אבל אבא מזמן כבר לא בתמונה.

הוא הלך יום אחד ל"גיחה קצרה" לקנות סיגריות ולא חזר.
אימא שלה הזילה כל-כך הרבה דמעות, עד ש-כולה הפכה רטובה,
אז החליטה להיות קשוחה וגידלה את הילדה באומץ.
פתאום, אחרי הרבה שנים,
הילדה שכבר לא ילדה,
הולכת ברחוב בעיר זרה
ורואה הומלס - את אבא שלה,
יישן על קרטון ברחוב ומקושש מטבעות של עשר אגורות.
כמובן שהיא לא הייתה יכולה להתייחס אליו כאילו הוא מישהו זר,
אחרי הכול זה אבא שלה,
אז היא חייכה אליו למרות שלא הכיר אותה,
ושמה בקופסת הפח שלו - לא עשר אגורות - אלא עשרה שקלים.
ואז המשיכה בדרכה בחייה הפעילים.
כמובן שצריך ללמוד מהילדה הזו שכבר לא ילדה,
איך למרות שזנח אותה ואת אימה,
נתנה לו חסד בשעות קשות
ושלשלה לתוך קופסת הפח שלו - לא עשר אגורות,
אלא עשרה שקלים שלמים.
ועל זה נאמר -
"צדק-צדק תרדוף ותרגיש את הנוף."

לא יודע למה האימא והילדה,
יצאו מתוך הנחה שרירותית,
שהוא זנח אותם.
פגעה בו מכונית -
הוא היה מאושפז ללא הכרה -
והתעורר בלי זיכרונות.
משם התגלגל מ-עיר לעיר בחיפוש אחר זהותו
ומשהתייאש, עבד כגנן בחצרות של אנשים פשוטים,
שרובם פשוט רצו לעקור את הקוצים.
אחת מהן לקחה אותו אצלה לספק את צרכה בגבר
וכשמצאה שהוא אינו יודע דבר -
אפילו לא מי הוא - שילחה אותו לדרכו בברכת שלום
הוא ניסה להיזכר מה עשה לפני כדי להמשיך לעשות זאת -
אך זכר רק שהיה נודד מ-עיר לעיר
הוא לא זכר למה נדד מ-עיר לעיר,
אבל המשיך לעשות זאת,
עד שהתעייף ומצא פינה באיזו עיר על קרטון ששיטח מקופסת קרטון.
מאז הוא מחכה בפינה שמישהו או מישהי יזהו אותו
ויחזירו אותו לחיים שהוא שכח.