|
במרכז העיר
בכיכר השוק
ניצב פסלו של מלך.
טרח המלך
טרד עד מאד
הקים אנדרטה
הציב מצבה
למען ייזכר
לעולמי עולמיא.
מוקף הפסל
בפיסת דשא יבש
בעצים מכוסים באבק.
מתנשא לגובה
מתרומם אל על
למען ייראה
לעיני עם
לעולם.
אלה היו פני הדברים בעבר.
כיום-
סובבים אנשים בשוק
בשלשות, בצמדים.
מתבוננים בפסל
מביטים זה בזה
ותוהים-
מי האיש?
האיש הוא ירקן.
ראשו עטור
ערימת עלי-גפן
עלי דפנה
כמו על שולחן בדוכן.
האיש הוא ספרן.
חבילת ספרים
אחוזה בידו
כמו נזיר
כמו דרשן.
האיש-שרביטן.
אגרופו הקפוץ
ריק משרביט
הנשמט השרביט
או נפל?
האיש הוא רפתן.
מעגל עגלים
רוקד סביב רגלו
סחור סחור.
אתם השועים
אתם השועים
הקימו אנדרטה
הציבו פסלים
היראו
היזכרו
עד אחרית הדורות
עד קץ הימים. |
|
|
אתמול קרה לי
נס!
נכנסתי לחנות של
"כלי-זמר",
ברחוב יפו
בירושלים.
פצחתי בנגינה
סוערת על הפסנתר
כשלפתע החלו
צרחות הסטריות,
אנשים השתטחו על
הרצפה נמלטים
משברי זכוכיות
שהתנפצו לכל
עבר...
כמובן שגם אני
נשכבתי מיד על
הרצפה, וכך
ניצלתי בנס
מפיג..
רגע...
בעצם...
תשכחו מזה!!!!
גולדה נוכחת
לגלות שהיא לא
כשרונית במיוחד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.