הגבירה פשטה כותונת כבדה
על גלי הים המשתפכים בדממה.
ניצוצות של זיקים של אור
נצנצו על עורה העירום
בעודה מחליפה בגדים
לכותונת קלה יותר, אוורירית יותר.
הבד החליק על עור המשי שלה
כמים המלטפים אבנים עגולות.
המחרוזת על צווארה נשפכה
כמו זרזיף מים עצל
על לוח לבה הרחב
ונשפך אל בין גביעי שדיה
כמו קצפת שמנת
הנערמת בעדינות
על גבי גלידת שוקו-וניל
קפואה ונמסה וזולגת ומטפטפת
בעצלות בימי הקיץ.
בהילוכה הייתה הגבירה כמרחפת
ממרפסת הכוכבים העשירה
אל מיטתה רכת הנוצות
אשר התאימה עצמה לחמוקיה של הגבירה
וינקה כל תו עור בצימאון של תינוק
ל-שד אמו.