|
הגבירה פשטה כותונת כבדה
על גלי הים המשתפכים בדממה.
ניצוצות של זיקים של אור
נצנצו על עורה העירום
בעודה מחליפה בגדים
לכותונת קלה יותר, אוורירית יותר.
הבד החליק על עור המשי שלה
כמים המלטפים אבנים עגולות.
המחרוזת על צווארה נשפכה
כמו זרזיף מים עצל
על לוח לבה הרחב
ונשפך אל בין גביעי שדיה
כמו קצפת שמנת
הנערמת בעדינות
על גבי גלידת שוקו-וניל
קפואה ונמסה וזולגת ומטפטפת
בעצלות בימי הקיץ.
בהילוכה הייתה הגבירה כמרחפת
ממרפסת הכוכבים העשירה
אל מיטתה רכת הנוצות
אשר התאימה עצמה לחמוקיה של הגבירה
וינקה כל תו עור בצימאון של תינוק
ל-שד אמו. |
|
|
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.
מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!
מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!
אנ'לא מאמין.
פשוט לא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.