אסנת אינציגר-אלון / ריצודי געגוע |
לנוף מולדת יצוק מילדות.
רחשים נבלעו חיש בהמולה
מתערבלת בריק.
שעות נוקפות ואינני ישנה.
נופים רחוקים קוראים בי פסוקים
והשגרה שוברת הרגלים מילוליים.
ערגת ימים נסוכה על פניי
וכציפור דואה לכל כיוון בו יש חופש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|