ניל הוא לא אחד שמחפש צרות. השמיניסטית שיושבת לידו בתושב"ע
היא ממילא לא הטיפוס שישים אליו לב. כל שיעור תושב"ע ניל אומר
משהו חכם. בדרך כלל משהו שהוא הכין לפני 72 שעות. זה הזמן
הממוצע להתכוננות, כדי שייצא שנון, אך לא שנון מדי. מרשים, אבל
לא מרשים מדי. וכולי. שלא תחשוב שהוא חושב את עצמו. ניל שונא
את אלה שחושבים את עצמם. בסך הכל כולנו בני אדם שמפליצים ועוד
כל מיני דברים. ומי שאומר שהוא לא, סתם משקר. כשאמא של ניל
מפליצה היא מתפדחת. למרות שרק היא והוא בבית. ואפשר לחשוב, מה
כזה מפדח?
עכשיו כשהתחיל השיעור, ויונה המורה מדברת על מי יודע איזו
סוגיה הרת גורל בספר בראשית, ניל מתכונן. מתי יהיה הזמן לומר:
"חרטות הוא לא משהו שמאפיין את הסופר התנ"כי?"
אבל זה לא ממש מצליח. אין זמן מתאים לדחוף את זה. למרות שניל
התכונן 72 שעות לפני. אולי צריך להוריד או להעלות שעה.
פתאום אומרת ההיא "המבול היה הזדמנות לבכות, כדי שיהיה אפשר
לפנות מקום לשמחה."
מרוב התרגשות, ניל מפליץ. |