המשחקים שבורים בבית הספר,
בנצי ניפץ לצילה את הפנים
כמו היה לנו משחק להשתעשע בו -
כל היום הוא טוחן ממתקים
רגל פה, יד שם, הראש נסק למרומים
צילה יושבת מול שולחן לבד ירוק
ומהמרת על חצילים.

תלך-תלך מכאן, היא שרה,
תלך-תלך מכאן...

הוא חבש את כובעו הנוקשה,
הכובע היה עשוי לבד עבה
הוא נקש שתי נקישות במקל ההליכה,
אולי הדרך תהיה יותר מדי ארוכה
הוא פלט נחרת רוגז דרך נחיריו,
עוד מעט מגיע הסתיו
בלילות המשי הקודרים דברים על דרך קבע משתבשים,
הוא לא ייתן יד למחול השדים

הוא יצא מהבית ושמע את קולה
עוד מפציר בו בשירה -
תלך-תלך מכאן, היא שרה,
תלך-תלך מכאן...

ימים רגילים, מוזרים,
כמו בשמש ימי החמה
ערפילי בשמים מתוקים -
מרחפים בדממה

שיבולת שועל רעננה,
בארגזי מצעי המיטה
אדם חובש כובעו ויוצא לשממה

לבבי היתל בעצמו
ומונע פעימות דפיקותיו
וברחם הדק ממריא,
ממריא וניתק

כמו תינוק מבקש שד אמו,
עת באו קיציו
עת גולש לאטו בנחילי דמעותיו.