|
את עיניי שוב אשא להביט בך
כצייר הזקוק למודל
את שיריי לא אחדל מלכתוב לך
רק ממך השראה אקבל
את המוזה שלי
את תמיד לנגדי
ובכל פעם שאת בי נוגעת
אז ממני היצירה שופעת
חיוכך הוא כשל מונה ליזה
לה דה-וינצ'י ערג וייחל
ויופייך הוא כשל אפרודיטה
לה הומרוס כתב שיר הלל
את המוזה שלי ...
הן אני היוצר בלעדייך
כצייר שאבד מכחולו
הן אני המשורר בלעדייך
כזמר שאבד לו קולו
את המוזה שלי ...
ואם אין לי דבר מה עוד לכתוב לך
ואני כמוכה שיגיון
רק אשא את עיניי להביט בך
ומיד לי יצוץ רעיון
את המוזה שלי ... |
|
|
אכלתי המבורגר.
אכלתי במבה.
אכלתי טופי.
לעסתי מסטיק.
שתיתי קולה.
אכלתי שוקולד.
אכלתי מרק.
אכלתי פנקייק.
אכלתי ביצה.
אכלתי צ'יפס.
אכלתי עוגיות.
אכלתי יוגורט.
אכלתי
קורנפלקס.
אכלתי כבד
אווז.
אכלתי סטייק.
אכלתי גלידה
ושני ארטיקים.
אז איך זה שהמסה
שלי היא עדיין
רק 39 קילו?
נו, אז מה
שהקאתי את הכל.
[אחת מפתחת
בולימיה] |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.