[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני לא יכול לנעול את הנעליים
ולבוא עד אלייך.
הכפור בעצמותיי קר מדי,
כמו הכפור שבלבי.
היית צריכה להישאר כדי להאכיל את לבי.
באין מזון ללב אין אהבה ללב.

סוזן יצאה אתמול לפנות בוקר לקנות כריכים,
היא לא חזרה עד הלילה.
השכנים אמרו שמכונית נעצרה על ידה
והיא עלתה אליה.
היא כתבה מכתב אחד,
אבל לא סיימה אותו.
לא קראתי בו.
אם ייוודע לי דבר מה שלא אמור להיוודע -
זה ישבור את לבי.

יצאתי בערב אחרי החשכה לקנות סיגריות.
הקור כרסם בי כמו רימות,
החשכה טרפה את מוחי.
באצבעות רועדות שילמתי כשכולם בוהים בי.
הרגשתי כמו צוללן במצוקה
במוזיאון שעווה תת-ימי.

סוזן הגיעה מאוחר מאוד בלילה.
היא אכלה משהו ונכנסה לישון.
לא שאלתי אותה איפה הייתה.
בלעתי את הכדורים שלי נגד חרדות
וצפיתי קצת בטלוויזיה.
אחר-כך הדלקתי את הרדיו וכיביתי את האורות,
נכנסתי גם אני לישון.
כשהתעוררתי היא לא הייתה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לאיפה הולכים כל
האנשים
שאבא'שלהם
ערומקו?

בטח למקום ההוא
של כל הגרביים
הבודדים שאף פעם
לא מוצאים להם
את הבן זוג.


אפרוח ורוד
מתפלצף.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/1/22 16:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכאל סברה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה