יחסים אסורים,
את באה והולכת
אני נדלק ונכבה כמו נר שמקבל סטירות מהרוח.

אני עייף
החיים קצרים אני מחפש את הכיף ומוצא רעש.

התחיל עקום, ללא רצון אמתי אבל מישהו ששכחתי בעצמי פגש מישהי
שהיא קסם שכנראה גם היא נשכחה מעצמה.

אני יודע שיכול בלי,
אבל לא רוצה.
הכי נכון בלי,
אבל לא רוצה.

אולי זה רק פנטזיה שלא מומשה ולכן אני ממשיך לפנטז אבל כשאני
מדמיין את הסדינים הלבנים ואת הלילה עובר שהדלת סגורה ורק
אנחנו בעולם אני מחייך, אני מתרגש אני דומע ומבין ששם אני
משתוקק להיות. זה לא עוד רצון של הגוף זו כמיהה של הנפש.

מי את? מה קרה שם?
מה קרה פה?
אומרים נמשך כמו פרפר לאש וכנראה שאני גם סתום כמו הגולם שהפך
לפרפר כי לא אכפת לי להישרף כל עוד אני קרוב לפלא האש הזה.
ואולי האש הזאת בכלל נועדה לחמם אותי ולגרום לכנפיים שלי
להימתח, במיוחד עכשיו שחורף וקר.

השיער הקופצני, החיוך הזה שאני יודע שהוא לא אמתי. כשהוא שם
הוא אמתי באותו הרגע אבל הוא לא שלם. רק אני יודע איך נראה
החיוך השלם שהראש נוטה הצידה והעיניים מתחלפות מטירוף להתמסרות
ליד שלי על הלחי שלך.

אני פאקינג מאוהב.

לפעמים אני מייחל שאוכל כמו סופרמן עם לאסו לסובב את כדור הארץ
נגד הכיוון ולהחזיר את הזמן לאחור, לפגוש אותך לפני הכול, שלי.

אבל זה לא אפשרי ויש לי עוד חיים שלמים לעבור אז למה לא להתחיל
לחיות אותם יחד.

אני יודע שאני יכול לשחרר,
אני חזק.
אני כבר יודע שהזמן יזיז לי אותך מהראש כאילו לא היית אצלי בלב
בחיים,
וזה מפחיד אותי יותר מהכול.