הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ מְאֹד
הִיא תְּבַקֵּשׁ רַק לוֹ,
פְּנִינֵי שפָתָיו יִישְׁפֹּךְ לְמַרְגְּלוֹת
הוֹד יָפְיָהּ שֶׁאֵין כְּדֻוגְמָתוֹ.

שמְלָתָהּ רִקְמַת עֵרֶךְ
מֵחֲרוּזֵי אַהֲבָתָהּ,
הִיא תִּהְיֶה לוֹ כְּאַיָּלָה
הוּא יִהְיֶה מַשאַת חֲלוֹמָהּ.

הִיא תִּתְרַפֵּק עַל לִבּוֹ
תָּשִׁיר עַל חֵיקוֹ דִּמְעָה חַמָּה,
הֶמְיַת לְבָבָהּ כְּטַל עַל נִשְׁמָתָהּ
לִקְרָאתוֹ לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ תִּכְרַע.

הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ
לִבָּה גַּל לֶהָבָה.
עֵת לֵיל יֵירָדְמוּ בְּצֵל הַתַּפּוּחַ
יַחְדָּו לַחֲלֹם אַהֲבָה.

6/1/22
© כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת לְאֵלִי מִשְׁעָלִי