בדרך לתדמית הנצחית,
אני משחק בבובות שעווה
יד אחת קדימה, יד אחת כפותה,
אני עושה אותה כל הדרך ללטביה
יש לה חלומות והן נורא רציניות,
רק שהעולם הזה לא רק שהוא לא רציני -
הוא לא קיים
אני מפלס דרך עם מפלסת שלג
לתוך לב הכפור שלה
יש לה גמדים שעושים כל מה שהיא רוצה
אנשים תופסים ממנה יותר מדי -
חכמה, נאורה, רוחנית, בעלת מוסר עבודה -
רק שהכול נזרק לבטלה
כל פריצת דרך משמעותית בעולם הזה -
היא כמו אדוות מים קטנה,
אי-שם באוקיינוס האינסופי
של היקום
מה כבר תהיה משמעות אדווה קטנה?
זאת איש לא ידע
אבל הוא מדמה לעצמו שהוא יודע,
כי זה נותן לו תחושת כבוד
וממנה תחושת משמעות,
שנובעת מאגו להוכיח לעצמו שיש לו ערך
אין לו, לאף-אחד אין
בכל זאת הוא היה ילד קטן,
והיא הייתה הגננת של גן יהונתן
ומי לא רוצה לזיין את הגננת שלו?
כולם רוצים, הגננת שלהם זה חלום רטוב
בינתיים רק האבות מזיינים את הגננות של הילדים שלהם
ושל הילדות
כדי לשחזר פנטזיה ישנה כשהיו בגן,
ורצו לזיין את הגננת שלהם
במקום זאת הם מזיינים את הגננת של הילדים שלהם,
כי בראש שלהם הילדים שלהם הם המשך שלהם,
אולי בגוף - אבל הנשמה באה ממקום לגמרי שונה,
לפעמים
יש לו אגו עד השמיים,
הוא אוחז בכל החוטים,
הוא בעל כל המפתחות,
הא מזיין את הגננת של הבת שלו
אבל רגע אחד יש לו קריש דם בלב -
והוא צונח מת
ייתכן ויזכה שכר בעולם אחר,
אבל פה איננו,
כי לא העולם הזה זה העיקר
ולא משנה בכמה חוטים אתה אוחז
וכמה מפתחות הן בבעלותך -
השאלה היא איך אתה משתמש בהם,
אם בכלל
באה הילדה הקטנה הטיפשה,
שמפונקת נורא וחושבת שבגיל שלוש -
היא מלכת היקום
והורסת לאיש זקן את ארמון החול,
שבנה בסרגל
פסלי הקרח נמסים והאבנים נשחקות -
למגע מים
כי מים חזקים יותר מאבן
וכשהוא ילד טוב -
היא ילדה רעה
ומי לא רוצה לזיין את הילדה הרעה של הכיתה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.