היום שמתי לב שאני מסוגל לספור רק עד 16. אני לא יודע מתי זה
התחיל. פשוט, היום ספרתי דפים, ולא הצלחתי לספור יותר מ- 16.
ניסיתי שוב ושוב, כל פעם נתקעתי על המספר הזה. אולי זה החל
אתמול, כי כשביקרתי את נורית חברתי, היא אמרה לי משהו עם המספר
17 (אפילו עכשיו צירוף הספרות נראה לי מעורפל), ולא הבנתי למה
היא מתכוונת. אולי חלמתי בלילה על הכבש השישה עשר, או על השיר
שש עשרה מלאו לנער. מוזר. ממש מוזר. לא זכור לי שקיבלתי מכה
בראש לאחרונה, חוץ מאשר לפני כשנתיים, כשהחלקתי על כתם שמן
בחדר האשפה, ונפלתי לאחור על הגב, תוך חבטה עצומה בחלק האחורי
של הראש. נשארתי על הריצפה, בלי תנועה, וחשבתי לעצמי... מה,
ככה מרגישים כשמתים? אבל אחרי כמה דקות קמתי, כאילו כלום. הראש
אפילו לא כאב לי והייתי מסוגל לספור לפחות עד 28, בלי בעיה. מה
יקרה אם פתאום מישהו יבקש ממני לספור ברגים? (הרי לא יבקשו
ממני לספור גרגרי אורז, מן הסתם). ואם יהיו יותר
מ- 16 ברגים? מה אגיד אז? קצת מפחיד אותי כל העסק הזה. דווקא
כשהייתי קטן ולמדתי את לוח הכפל, ידעתי עד 100 !!!

נ.ב.
אני חייב לשתף אתכם/ן במשהו הזוי.
5 דקות אחרי שסיימתי את כתיבת הנ"ל, חזרתי לקרוא בספר "ריקוד
האדמה" של הרוקי מורקמי, ובעמוד 68, לקראת סוף העמוד, מופיעה
השורה הבאה:
"ככה מרגישים כשעומדים למות?"
אין לי שום הסבר רציונלי לצירוף המיקרים הזה...