|
ישבתי ב-צל
הצל זלג עליי, סביבי
מנוחת גן-עדן
עולם אפור
אמרתי אני
בן שמונים ושמונה
ועדיין לא ראיתי אור
כמו שראיתי עתה באפלולית הערב
עת צנחו כל המטלות
עת עולמי דומם כאבן
עת אני נמצא על פרשת דרכים
ואין לאן ללכת. |
|
|
הקטע עם
הסלוגנים בבמה
הוא אכזרי
במיוחד. בניגוד
לכל שאר היצירות
שלך אתה לעולם
לא תקבל
באי-מייל אישור
על פרסום או אי
פרסום סלוגן.
ככה אתה יושב
בבית מול המחשב,
כוסס ציפורניים,
רוצה למות. רק
למות. למות, ולא
לסבול עוד
לעולם.
איזי, אחת
שלוקחת את זה
קשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.