כשנסעתי במונית והנהג היה עכבר שמן ומאפיר, הייתי לכודה במונית
לאותן 5 דקות וחיי היו נותנים בידי אותו עכבר.
לא שהיתה לי בעיה עם זה, אבל ההיתם צריכים לראות איך הוא נהג.
זה לא שאני מבינה גדולה בנהיגה, בכלל לא, אבל יש דברים שפשוט
יודעים.
הנהיגה שלו היתה מאוד משונה, הוא נהג עם כף רגלו הימנית והחזיק
סיגריה בכף רגלו השמאלית. זה לא היה עניין של מה בכך, לגברת
ההיא שנכנסה למונית אחרי. בעוד שאני בהיתי בכפות רגליו השעירות
של העכבר כל אותן 5 הדקות שנסעתי במונית הזאת, אותה גברת דפדפה
בספר. דפדפה ודפדפה ואז היא שאלה את העכבר באגביות שכזאת, כמעט
בלי להסתכל עליו אם הוא יודע איפה זה רחוב הסחלבים (או משהו
כזה).
-"אה... כן זה ליד השוק נכון? לכיוון הסנדלריה?"
"כן כן אז לשם" אמרה הגברת, ואז המשיכה לדפדף בספר שלה, לא
לפני שהיא נעצה בי מבט משונה.
ככה לאורך הנסיעה, חיי וחיי הגברת היו תלויים בכפות רגליו של
היצור המאפיר, אבל לה לא היה אכפת, אפילו נראה לי שאני הייתי
זאת שמפריעה לה.
העכבר הוריד אותי בכיכר, בדיוק איפה שביקשתי ואז נסע מהר עם
המונית, הוא הרעיש כל כך חזק שאנשים שהיו שם עצרו הכל
והסתכלו.
אחרי כמה שעות רציתי לחזור בחזרה אז הזמנתי מונית והפעם הנהג
היה אדם שנהג עם כפות ידיו, לשם שינוי, ולידו ישב אדון שנראה
מבועת.
כשנכנסתי למונית והנהג התחיל לנסוע, עיני האדון ננעלו על כפות
ידיו של הנהג, כסאו של האדון החל רועד ולאחר כ-2 דקות, ממושבו
הקדמי, סובב את פניו אליי ולחש לי:"הוא נוהג בידיים! אני לא
יכול... זה לא משגע אותך?"
-"משגע אותי?" שאלתי, מבולבלת.
"אני מעולם לא ראיתי סגנון נהיגה כזה" אמר האיש, חצי מסתכל
עליי, חצי על הנהג.
-"מה לא בסדר עם הנהיגה שלו? היית צריך לראות מי הסיע אותי
קודם..." התכוננתי לספר לו על הנסיעה הקודמת שלי במונית עד
שקטע אותי ואמר:
"אני רגיל לעכבר שנוהג עם הרגליים! ופה יש אדם (ועוד קירח)
שנוהג עם הידיים! זה לא בטיחותי... לעזעזל..."