שאלה טובה, ז'תומרת לאמה או בעצם למה אני כותב?
ובשונה מן ההבדל בין ברווז לאווז, זו חתיכת שאלה סבוכה,
בילערבי מושכילה כתיר, יעני בעייה גדולה, כי גם הגמל שואל בעצם
למה?
ואני עונה למתעניינים שהדאליל שלי עזיז הלך לאיבוד, אבד לו יום
אחד בסהרה הגדולה, והכתיבה בשביל גמל כמוני היא קצת כמו "עשה
לך מורֶה או מורָה", היא מחפשת את המסלול הנכון במדבר, גם
כשגוגל (ניקולאי) הפסיק עם הכתיבה בסנקט פטרבורג הרחוקה בגלל
בעיות ברשת וכבר לא שומעים ממנו מילה.
וכמו שגמל יכול לעבור בכל מקום שיש בו מדבר, גם הכתיבה יכולה
להשתרבט לה בכל מקום שיש בו עט ונייר. וכמו שהרוח יכולה להעלים
את זכר עקבות הגמל בחול, כמוה בכתיבה ניתן בלחיצת כפתור אחת
פשוטה למחוק הכל.
וכשסופת חול סביבי מתאבכת, והאופק נהיה גרגרי וחום ומאיים, אז
הגמל שבי מתחבא מאחורי איזה הר, סוגר (ת)ריסים ונחיריים, אוחז
מקלדת בארבעה גפיים, מפרק ומרכיב מילים, כותב משפטים בעיניים
עצומות, קצת כמו שיעור נשק בטירונות, אולי כמו לעשות ג'אגלינג
בלי לראות ואולי אף לתנות אהבה בחושך בעיניים פקוחות.
אני אומר לו it is what it is עזיז,
מה שזה, זה מה שזה, אני אומר לדאליל שנעלם לו במדבר ביחד עם
אנטואן והנסיך הקטן.
הבנת עזיז? it is what it is.
אני מספר לעזיז שהגמל שבי רוצה לפגוש את עליסה ואת עלי באבא,
ביחד. אהה, וגם את ג'ק, מכירים את ג'ק שאמר פעם באיזה כנס
גדול בסין ש Ai זה בעצם Alibaba intelligence, הוא אמר בכבודו
ובעצמו, אלה מא. שאני רוצה לכתוב להארון אל ראשיד שיש פה דור
חדש, שיש עליסה-באבא וארבעים ארנביה.
שאני רוצה לפגוש את הפרה של אדאמס מערבבת דבש עם פו הדוב ביחד
עם הטחינה של סלינה במסעדה שבקצה, שאני רוצה לברוח מכל רוחות
הקדים שבאות, לברוח ממסע הדבשות שגדלו עלי, זו של המזרח, זאת
של המערב וזו שעל הגב, למדוד להן כל יום נפחי שומן ומים, זה לא
מדברי וגם לא גמלי.
שאני רוצה לאכול חלבה עם מלאך המוות בבגדד או בסאמרה ואולי
אפילו ללכת לנינוה. ואז יונה והדג ואני ביחד נתנבא. ואוכל
סופסוף לומר לדגלאס בנונשלנט, היי אדאמס, תפסיק כבר לקפוץ עם
המסעדה והדגים בסוף כל משפט.
והגמל שבי רוצה קצת הכרה, רוצה שעזיז יעניק לו איזה פרס גאמל
עבד אל נאצר לדבשת הכתובה.
כי תמיד אמרו לי שפעם היו כאן גמלים,
שהיה כאן מדבר לפני שנולדתי,
שהכול היה כאן דיונה עד שהגעתי,
אבל אני גמל ואל תבכי לי ילדה.
רק גמל. או לאמה.
בקטנה. לא דרמה. |
