כשהלילה יורד והצללים מתפשטים,
זה הזמן בו אני צריכה אותך יותר מ-כל
כשהירח לוחש לרוח, אז הבלוז מתחיל
עם בטן בועטת, עם לב רעב,
התיאבון לא מסתיים
כשהשמיים מחשיכים -
אז הבלוז מתחיל.
>>>>>>>>>>>>>>>>>
הציפורים נודדות צמאות בשמיים החרוכים,
מנמיכות טוס כדי לשתות מהשלוליות
בפעם שעברה כשהיית כאן,
עצבנת אותי מאוד,
אמרתי לך שאני לא כאן,
אני על הים
יש לי דשא להשקות שלא יצהיב,
אני מנהל להקה של עורבים על כבל חשמל
כמה טיפשי זה יכול להיות,
כשהאגו שלך עולה ורוצה הכול ועכשיו,
גם אני קיים אם לא שמת לב
ובטח אני לא הבובה המזוינת שלך
ושכחתי למהול את הערק במיץ תפוזים,
שתיתי אותו נקי ואיבדתי את דעתי.
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
כשזה מתחיל בדרך מלוכלכת,
מתחיל מכאן לאינסוף
והשמש יורדת מתחת להרים,
העצים דוממים, מטילים צללים
בתור הזהב הפרטי של כל אדם,
הוא פורק עול ויוצא למסע הרס עצמי
חיים רציניים ישגעו אותך,
ישברו את לבך, ישברו את רוחך
תלמד לעוף מעל לעננים
למרות ש-מה שעולה - חייב לרדת
תלמד לעוף גם בלי כנפיים,
להישאר בחיים זה דבר קשה מאוד. |