נקודות, מלא נקודות, כמו אחרי גשם ראשון, כמו טיפות מלוכלכות
שאף אחד לא ניקה מהחלון. ששון מנסה לנקות כי זה מה שהוא עושה
אבל הנקודות לא בפנים- הן מבחוץ, די כבר ששון, אומרת אלונה,
אבל כל בית צריך מישהו שינקה אותו.
אלונה פונה מששון והלאה וממשיכה לכיוון הבית הקטן שנמצא לא
רחוק משם, בדרך היא עוברת ליד היער הירוק ומרוצף באבנים
צבעוניות שחלקן חלקות וחלקן חדודות, היא עוברת ליד מפריחי
הבועות הכחולות, מפטירה שלום חיוור לסבסטיאן שמנפנף לה חזרה
בהתלהבות כמו רוצה שתתקרב אליו. כאשר אלונה מגיעה לביתה היא
מתכרבלת לה בפנים וצופה החוצה דרך החלון ומחכה להתרחשויות,
ההמתנה נושאת פרי כאשר שירה מגיעה מבית הספר ודופקת על החלון,
אלונה ממהרת החוצה ויחד עם זיו ומנסה להבין מאיפה הרעש
והרעידות מגיעים, הם רואים את שירה ותוהים מה בדיוק היא רוצה
ורק ששון עוד מנסה לנקות את הנקודות. כרמל מנסה לדבר אליהם אך
הם לא מצליחים להבין מה היא רוצה, כרמל נעלמת והכל חוזר להיות
רגוע עד שאחרי כמה דקות שוב היא חוזרת ודופקת על החלון, הפעם
כולם יוצאים אך כבר מבינים שאין באמת טעם. כל הטקס חוזר כמה
פעמים במהלך הערב עד ששירה הולכת לישון. ששון ממשיך לנסות
להגיע לכל הנקודות אבל הן ממשיכות לרדוף אותו גם בלילה,
סבסטיאן קורא  לבוא לנוח כי כבר לילה אבל הוא בשלו, אלונה
קוראת לזיו לבוא כבר לישון אבל הוא דרוך מדי- מחכה לראות אם
מישהו שוב יבוא לדפוק על החלון. בבוקר כרמל באה ומחפשת את כולם
אבל הם עדיין ישנים. למה כולם תמיד ישנים כשאני ערה? כרמל
שואלת, היא שוב דופקת על החלון אומרת אלונה וזיו ממשיך לישון,
גשם של אוכל מתחיל לרדת מן השמיים וכולם באים לאכול, רק
סבסטיאן מחכה שכל האוכל יגיע אליו, ששון ממשיך לנסות לנקות את
החלון מהנקודות. אמא ניגשת לכרמל ואומרת לה- מספיק להם כרמל,
אם תתני להם יותר מדי אוכל לא יהיו לך דגים. מספיק לנסות לנקות
את הנקודות ששון- הן מבחוץ, אומרת אלונה.