|
תוך כדי התבוננות במטוסים החולפים
אני מנסה להבין
האם הייתי רוצה להימצא בין הנוסעים שעזבו למרחקים,
או בין אלה אשר שבו מהם
מתקשה למצוא תשובה
ומתחלחל
שמא לא הייתי רוצה להיות
אף לא באחד מן המקומות הללו
ואם לא במקומות הללו
אז היכן הייתי רוצה להיות?
האם לחפור במחשבה נכלולית זו
או שוב להמשיך הלאה כאילו כלום.
האם הכלום הוא באמת כלום?
ואולי הוא חסר,כלומר העדר,
חסר שכמו ניתן לגעת בו [שהרי הוא נוגע בך]
וההכחשה,
אוהבת היא או אויבת?
עמיתה או טורפת? |
|
|
החיים אז היה
טובים. שלוש
ארוחות ביום,
מגורים, אפילו
היית יכול לקבל
עבודה מידי פעם,
אין דאגה בעולם,
אתה מוקף באנשים
כמוך. החיים לא
היו יכולים
ליהיות יותר
טובים
- מזכרונותיו של
ניצול שואה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.