זר בן בלי בית / חיי במקום הזה |
הם נסיון עקר
לגמור ביחד עם סוף הצפירה של יום הזכרון,
היא אהובתי היחידה שמבינה אותי,
הבנת אמת.
אמת כואבת.
כאב חד, כמו קול הירי הקורע את עור התוף,
תופי המלחמה משוחים בדונג,
טם-טם-טם
לא ליפול
לא להפסיק לרוץ
להמשיך לירות
טם-טם-טם
להחזיק מעמד רק שתי דקות
לא לגמור
לא לגמור
בארון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|