New Stage - Go To Main Page

מיכאל סברה
/
חיכיתי עד השקיעה

את כמו קופסת הפתעות,
אף-פעם לא מקבלים אותו ממתק
לכולנו יש לב שבור,
כולנו כמהים לחבר או חברה
למי אין איזה סיפור לספר,
כולנו מנסים לשרוד
מעבירים את הזמן,
שרים שירים של תקווה
אוהבים, שונאים ומתאכזבים
וחוזרים תמיד למישהו או מישהי לאהוב,
כמו לחזור אל קו המים של החוף.



חיכיתי עד השקיעה אתמול בשבילך
עישנתי סיגריות, לא היה לי משהו אחר לעשות
רציתי את אהבתך, לא היה משהו אחר בשבילי

לא משנה מה חושבים, זה אני ואתה
אני נאחזת באהבה, תאחז בי.



זה הולך להיות עוד לילה ארוך של בית קברות
הוא ראה הכול בחמישים שנה
הצללים ממחיזים את הפחדים
אותם חיים לאורך התלם,
כבישים משובשים, מהמורות
תמיד קשוח גם כשקשה,
מוקף משפחה אסירת תודה
הוא עשה מה שהוא יכול עד שבגדה בו בריאותו
בנשימתו האחרונה הוא מחכה לפגישה עם הבורא.



לא יכול לשחזר את הזמן בראשי
הדברים שאמרתי נעלמים ממני, לא זוכר
למקרה שאת לא יודעת - אני מטורף עלייך

כוס שנייה של יין הוציאה אותי להכיר בכך
אפילו אם אני לא אומר -
את מלווה את לבי יום אחרי יום,
למקרה שאת לא יודעת.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 13/11/21 5:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכאל סברה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה