את שלושתם אהבתי. שלושתם היוו חלק חשוב מלמד ומעצב בחיי.
הראשון -  הצטיין בבריאותו וחוסנו הגופני. בכור למעשה..
המבוגר האחראי..
השני - במזגו הטוב. חברותי וחייכן, אוהב ואהוב, מפזם שירי א"י
לכל עבר..
השלישי - חולני מילדות. יקה באופיו. רוב זמנו המבוגר, רכון מעל
וממלמל מתוך, ספרות הקודש.
הראשון סיים את חייו, דיי צעיר, לאחר שבץ מוחי. השני, עזב את
העולם, לא מבוגר במיוחד,
בעקבות מחלת הסרטן. והשלישי, נפטר בגיל מופלג....
כל אחד מהם לימד אותי הרבה בחייו.   דבר נוסף למדתי גם לאחר
מכן....
למרות חוסר הפריווילגיה, שלא לשאוף לבריאות גופנית ונפשית,
אין לאף אחד בעולם הזה, חתימת חוזה מול היושב במרומים, ולא שום
הבטחה בגדר,
איך ומתי הסיפור יסתיים.