אמרתי לו בוא נרכיב את שעון הקוקייה
על הקיר
אמר לי - גם ככה אני לא גר כאן,
מה אכפת לי
מי גר כאן? שאלתי
אתה, הוא ענה
אז הרכבנו את שעון הקוקייה
ומתחנו את הקפיץ
עכשיו יש לי שעון קוקייה!
אמרתי בהתרגשות,
בדיוק כמו שהיה לסבא שלי,
אמרתי בהתמוגגות
יופי לך, הוא אמר והלך
ואני נשארתי עם שעון הקוקייה
זה כמו אינטרנט, חשבתי,
כי לא היה לי אינטרנט
תמד יש אקשן, חשבתי, כמו בטלוויזיה,
כי לא הייתה לי טלוויזיה
וזה עושה קולות, אמרתי לי בהתרגשות,
כי לא היה לי רדיו שייעשה קולות
ונכנסתי למיטה וחשבתי -
יש לי שעון קוקייה! יש לי שעון קוקייה!
מעכשיו חיי יהיו מאושרים!
וכמעט נרדמתי ופתאום יצאה ציפור מהשעון וקראה -
"פיקוק! פיקוק!"
איזה כיף, חשבתי
והיא כל הזמן נכנסה ויצאה וקראה -
"פיקוק! פיקוק!"
חח... צחקתי
והיא שוב נכנסה ויצאה וקראה -
"פיקוק! פיקוק!"
בסדר, הבנתי את הרעיון, אני רוצה לישון...
"פיקוק! פיקוק!"
תשתקי כבר...
"פיקוק! פיקוק!"
חלאס!
"פיקוקקקקקק!"
קוס אמו ערס! ציפור מטומטמת!
פירקתי את השעון מהקיר, עקרתי אותו
והשלכתי אותו על הרצפה
"פיקוק!" היא קראה שוב, "פיקוק!"
זונה! אימא שלך שרמוטה! בת של אלף זונות!
ריסקתי את שעון הקוקייה על הקיר והטחתי אותו ברצפה
ובעטתי בו ורמסתי אותו והפכתי אותו לגורמים.
"אבל פיקוק..." אמרה הציפור ובכתה
ולא קראה שוב.