זר בן בלי בית / את אהבה |
של ראשית הבוקר.
אני מצפה לך כל כך,
נדמה שאת כבר
מופיעה מראשי ההרים, גולשת
אליי בשקט, כמו ערפל הקרב, כמו
עתיד מזהיר, כולך רסס זוהר, השתברות
השמש באלפי טיפותייך, אשליה כי עדיין
אינך
עיניי מתעתעות בין זכרון יופייך לממשות,
עכשיו כשאני בטוח שכבר הופעת,
אינך שם, אינך אלא שמי הנישא בפיך הרך, שפתיי נושקות לאוויר
הבוקר
המכיל רק אותך
אותך
ואת אהבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|