יש אנשים שחובטים על הקיר או עץ
יש אנשים כמוני
שותים בירה עם חברים,
מדברים המון - אבל לא אומרים דבר
חובטים על סירים בבית של סבתא.
>>>>>>>>>>>>>>>>>>
בסופו של דבר -
כמו כל הנשים -
היא הפכה למכשפה.
>>>>>>>>>>>>>>>>
יש לב שבור וירח נע
וזיכרון דברים שכולם יודעים
כמו שדברים היו אמורים להיות,
אילו רק אם הם היו אמורים להיות.

ואם נמשיך עוד ועוד ועוד,
לא אכפת לי, למי אכפת
ואם נחזור על זה שוב ושוב ושוב,
נתרגל לכאב כמו עור קשה שכבר לא חש.
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
איש הדלת אומר אתה לא יכול להיכנס
אין שקר גדול יותר מזה,
כי אין גדול יותר ממני

באהבה שזורחת מהים כמו שמש
קלולס שקוטפת בשדה באושר פרחים
שמיים כחולים, צבעים יפים,
לא אומרים לה כלום

יושבת על ארגזים ומקוננת על צלקות
רוקמת גלדים על פצעים פעורים
חופשיה כמו חרק קבור באדמה.
>>>>>>>>>>>>>>>>>
אבא אומר לה בואי תעזרי לי עם העצים
אבא אומר תעזרי לי עם הבקר
אימא אומרת תעזרי לי עם הבישולים
אימא אומרת תעזרי לי עם הניקיונות
אבל לה לא אכפת, היא לא עושה דבר,
היא אפילו לא שומעת,
כי היא אוהבת את טומי ודבר אחר לא משנה.

סבא אומר אל תלכי עם טומי,
ראיתי איך הוא שובר מקלות
אבל לא אכפת לה דבר.
>>>>>>>>>>>>
כי הוא רוצה לעטוף אותה בתכריכים,
שיהיה לה נעים,
בלילות החורף הקרים האכזריים,
בו היא מרגישה את כאב הצריבה,
שורף את עורה כמו כווית קור
על קצה האצבע.