תסלחי לי, אני לא רוצה להתגאות
ראיתי את הדמעות מעינייך,
אוכל לשבת זמן מה
לנחם אותך

אנחנו לא צריכים לדבר על העבר,
מה שהיה - היה
במקום זה אפשר לאכול מקופלת
ולשתות טקילה

את יודעת על מה אני מדבר,
את רוצה לשתות טקילה גם
מעט חלודה ביחסים אתך
מעט טקילה ירטיב את הגרון.

כמו ילדה קטנה שבוהה בקשת וענן
היא עומדת שיכורה ובוהה
אני לוקח אותה הביתה
אותה השמלה בה היא יישנה
מחכה ליד הטלפון
יושבת על הרצפה כנגד הדלת
חוזרת שיכורה הביתה

טלוויזיה ומיטות מוארים ניאון
אותו שיר מתנגן ברדיו
אותו ילד שהפך לגבר
והסיע אותה הביתה.

טוב לשמוע ממך שוב,
גם אם זה בטעות
את מתכרבלת במיטה בתוך הפוך
ואני חושב עלייך

כשאת רודפת אחרי פרפרים מ-חוץ לכחול
יוצאת מהעיר כדי לחזור
מתפעמת מהגשם הראשון.

הוא ניגן את אותו השיר רק כדי לבדוק איך את מגיבה
כי את נוצרת מ-אור ירח שהופך אותך ערטילאית
באה בצורות שונות ממקומות שונים
שותה מרגריטה בקיץ ובחורף,
השיר הזה נוצר למענך
את קרובה ואת מתרחקת,
בכמה מובנים, בכמה אפשרויות
רב משמעית בכל מובן כי נוצרת לקיץ ולחורף,
גם באותו קיץ וחורף השמיים עוטפים אותך.

זה בטח הוורדים והיין,
או החיוך שלך שמפציע כמו השמש
הם אומרים שאני לא מבין,
אז אני מקווה שהם צודקים -
ואת אוהבת אותי גם.