|
מקדמת דנא
מימים קדומים
מימי מלוך המלכים הגדולים
עולים אנו לרגל.
סלנו ביד
עמוס בארבעת המינים
עמוס בשבעת המינים
בפסיון ובדג
תרמילנו כבד מתירוש.
לבוש גופנו
מחלצה לחג
בגדי חן לרוב
עטור ראשנו
צניף טהור.
מתגבה ליבנו לגובה
מתנשא כלולב
מתפשט לרוחב
כשילוש עלי ההדס
ככפות התמרים.
מתבשם בבושם אתרוג.
(לערבה אין חלק בחג).
ברחבת ההלל
נשזרים מעגלים, מעגלים
חוליות, חוליות בשרשרת.
רקיעת עקבים
נקישה ברצפה
הלמות הריקוד
פיזוז השמחה
חודרים עמוק אל תוך ההיכל.
"ושבעה נרות עליה
שבעה ושבעה
מוצקות...על ראשה".
במעלה ההר
מבינות להדס
נשמע טיפוף דהרות.
רוכבים על סוסים
אדומים, לבנים ושרוקים
מאירים את הלילה
מזהירים המצולה.
ואנו מעלים שלמי חגיגה
ואנו מעלים שלמי שמחה.
(בהשראת חזיונות הנביא זכריה). |
|
|
נגיד שלפועל
לאונן היתה
משמעות אחרת,
למשל לעבוד.
"אתמול אוננתי
כל היום, משמונה
בבוקר עד שבע
בערב, בלי
הפסקה. בערב
באמבטיה נתתי
עבודה."
בע"מ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.