לפני כמה מאות שנים,  כשהייתי צעיר ויפה.. נסעתי עם שני חברים
לאילת,  מעריך שזה היה בחופש הגדול בין יא' ל יב'.. אני לא
זוכר כלום מהטיול הזה למעט תמונה אחת... אנחנו מסיירים שם
באיזשהו מרכז קניות ופתאום, אני קולט אותה, מדהימה.. מבט מהפנט
שלא מהעולם הזה.. חולצת גופייה צמודה ומכנסי דגמ"ח מחמיאים
בסטייל הקומנדו הסורי.. (אמרתי שזה היה מזמן). כמאמר המשורר,
לא יכולתי להסיר ממנה את העיניים.. לאחר כמה תרגילים גמלוניים
של רכישת תשומת לב.. נוכחתי לשמחתי והפתעתי שאף היא מלכסנת
עיניים. המשכתי לעקוב בחצי מבט, וכבדרך אגב לעבור דרך..  מנסה,
בכל מאודי ליצור בסיס לתפנית בעלילה...  אבל,  "כמה פעמים אפשר
לקנות עיתון..."   בשלב מסוים, גיליתי לדאבוני שהיא פרשה
מהמשחק העקר... ונעלמה.
חזרתי משם.. מבואס לאללה...  
כשנה אחרי.. טיול לפני גיוס (כן! זה מה שעשו פעם ) אילת..
חזרנו אלייך שנית...
ומכיוון שמאמין גדול בניסים אנוכי.. החלטתי שהפעם אני מוצא את
הנסיכה.. ולא נותן לה להעלם שוב. ואכן בבוקרו של יום, שמתי
פעמיי לאותה הנקודה.. במחשבה ואמונה שאנו נפגש.. מסייר באותם
מעגלים של אז, לפני שנה.. מחפש.. ומחפש.. ומחפש.. ואת מי אני
רואה.. הרבה אנשים, אבל אין אותה! לבסוף... חזרתי משם, אבל
וחפוי ראש, אך עם תובנה חדשה באמתחתי...  יכול להיות שיש
ניסים, אבל אין..  אין.. הזדמנות שנייה לדבילים !