לפני מספר שנים עבדתי בחברה ישראלית/אמריקאית. בתקופה הקצרה
הזו, אני חושב שטסתי יותר מכלל מספר הטיסות בחיי...  זה לא
שאני מתלונן על הביקורים בניו יורק, שלא היו מתבצעים מבחינתי,
אילולא אותה עבודה, אבל האמת היא שדיי שנאתי את הטיסות הטרנס
אטלנטיות הארוכות האלו, המכאיבות גב וברכיים...  
למרות צניעותי מרקיעת השחקים... אני זוכר, כשהייתי עובר בכניסה
למטוס הענק, דרך מחלקת העסקים, והייתי רואה את הרווחה שהכסף
נותן למחזיקיו.. הייתה לי לא פעם "נפילת צניעות קלה", עם מחשבה
מבצבצת..  "פעם אחת.. אבל, פעם אחת.. הייתי רוצה לטוס במחלקה
הזו, ולהנות מהנוחות המפנקת.."
ולהלן סיפור הטיסה האחרונה, מניו יורק הביתה. כרגיל מצאתי את
כסאי המעפאן.. (אפילו מקום במעבר לא הצלחתי לארגן בטיסה הזו).
התיישבתי בהכנה נפשית לשעות ארוכות של אי נוחות....  ואז, כ 20
דק לאחר ההמראה, על המרקע מופיעה הודעה מהבהבת "  Is there a
doctor in the plane". טוב, אני לא ממש הכתובת.. אז כמו כולם
הסתפקתי בסקרנות, מחכה לראות את הרופא שיקום.. לאחר כמה דקות,
הבהבה ההודעה שוב בייתר עוז.. ולאחר דקה נוספת, הדיילות התחילו
לעבור בעצבנות ולשאול, איפה יש פה דוקטור...
אוקי, חשבתי, אומנם אין לי אפילו תעודת חובש ואת ריענון מגישי
עזרה ראשונה עשיתי דיי מזמן, אבל אם אף אחד מוסמך לא קם....
כשהדיילת עברה לידי ,אמרתי משהו בגמגום, על כך שקיבלתי פעם
הדרכונת בהגשת עזרה ראשונה.. מבחינתה כשהיא שמעה את המילה
Madic, זה הספיק.. תוך דקה הגיעה הדיילת הראשית והסבירה לי
שצריכים "אותי" דחוף... נגררתי באסרטיביות אל קדמת המטוס
ובדרך, בריענון מלחיץ הסבירו, שלאחד הנוסעים יש בעיות נשימה,
כאבים ברום הבטן, וקיים חשש להתקף לב .  אימאל'ה...    הגעתי
לאדם ששכב פרקדן, עם קשיי נשימה..
.
אוקי, עכשיו, אני יכול לספר, איך הצלתי אותו ממוות ע"י זה
ששלפתי במהירות את העט מדש חולצתה של הדיילת  וביצעתי בגוסס,
"קוניוטומיה" (פיום קנה, המתבצע באמצעות חתך ברקמת החיבור שבין
סחוס הקריקואיד לסחוס התירואיד  - גרוגרת הגרון,  ומאפשר גישה
ישירה לריאות. הליך המבוצע רק ע"י מי שהוסמך לכך ורק במצב
חירום שבו אין שום אפשרות להנשמה דרך הנקבים הרגילים).  אבל
זה, לא הסיפור שלי... אז נחזור אליי....
.
הגעתי לאדם ששכב פרקדן עם קשיי נשימה,  תפסתי את ידו, יצרתי
קשר עין, ניסיתי להרגיע עם מבט של "כאילו אני יודע מה אני
עושה", בדקתי דופק.. אמרתי לו שאני "Medic.."  ושאני איתו...
ולשמחתי, הוא ונשימתו קצת נרגעו.
הוא סיפר (כפי שאמר לדיילות) שהוא חושב שהוא עובר משהו עם הלב,
אך כשביקשתי ממנו שישים יד על מקום הכאב, התברר שלא מדובר ברום
הבטן, אלא בבטן התחתונה, וכשביקשתי שיספר לי קצת על מה קרה
בשעות האחרונות, הבנתי שסיבת כאב הבטן היא קרוב לוודאי,
השווארמה העסיסית שהוא טרף באותו בוקר לפני הטיסה,
טוב... נרגעתי וניסיתי להרגיע ולהסביר את הדיאגנוזה המדופלמת
שלי...  בשלב הזה, לשמחתי, גם הוא כבר היה יותר רגוע ואפילו
קצת מבודח...
ואז הדיילת הראשית הגיעה ושאלה אותי, מה קורה, מה מצבו, ועד
כמה מדובר במצב חירום...
עניתי לה שלעניות דעתי לא מדובר פה באירוע קרדיולוגי, אך
מכיוון שאני לא רופא ולא "הוסמכתי"...  אני לא יכול לתת קביעה
החלטית, ואני חושב שמישהו חייב להישאר לידו במעקב צמוד, כדי
לוודא שאין שום החמרה.
אני נשבע בספר התורות...שבמילים שלי הייתה תמימות מלאה... ורק
לאחר שאמרתי, הבנתי את ההשלכות... ואז היא ענתה לי,  האם זה
בסדר מבחינתך שאתה! תישאר לידו בזמן הטיסה.
אני, שכבר קלטתי את המהלך.. עניתי במבט נבוך, כן... והיא
מצידה,  מכיוון שפירשה את מבוכתי, כאילו שאני מתבאס מהתיק שהיא
מפילה עליי.. הודתה לי מקרב לב, והבטיחה שהיא תדאג לי כל
הטיסה...
נו טוב... בקיצור...  ההמשך ברור.  את הטיסה הזו, ביליתי
במחלקת עסקים מפנקת, ליד בחור עם קלקול קיבה שווארמתי, שהלך
והסתדר, כשמדיי פעם מגיעה אחת הדיילות, מודה לי שוב ושוב
ומרעיפה עליי מיני משקאות על חשבון הטייס...
מה אני אגיד.. כפי שאמרה לי, אישה יקרה לא מזמן - הגיהינום זה
פה, שם למעלה זה חיים טובים :-)