כשהחיים לקחו אותי למחוזות האבסורד
אני נפלתי, קמתי. נלחמתי בשיניים
בין לבין גם עשיתי ביד וכמה מעשים טובים
כי ככה זה כשהתשוקה בוערת
אתה נשאר עם חשיש, דובי-גומי. דיאטה
וחוזר חלילה
כי המנגינה לא מפסיקה אף פעם
לטרטר לך בראש
את הפזמון של שופן
והמילים - קובי פרץ
מראות לי את העבר
את החלום שהוגשם ולא נותר עוד
קצת עצוב, אבל צבעים של כחול ואדום
עוד מצביעים לי את הדרך
כשלשם אני הולך
חזק. לא פוחד. חסר מעצורים ושליטה
נשארתי אחרון אבל עם סכין בשיניים
אני חותך את הג'ונג'ל
שוחה את המדבר וצועד במים חלולים
שנתיים שנראים כמו ארבעים
חורפים שנראים כמו שנים
וסתיו שנראה כמו הזין שלי
בהישג יד
אני רואה את הפוטנציאל שיש פה
בדרך הזו
ומרתיח לי מים חמים
בידיעה שלשם אני הולך
המקום ממנו קוראים לי לבוא
וכשאומרים לי "בוא"
אני בא כמו מלך
עירום כמו ביום היוולדי
ואין שום ילד שיצעק את מה שכולם רואים
שחסרה לי המטרה
והדרך לא מספקת
אז ממשיך
בלי להכיר את השביל
ובלי לדעת לאן אולי יוביל
מה שמאחוריי לא יחזור עוד
ומה שמלפניי הוא העומד
ברצון. בחזון, בחלום שפעם היה לי
שהגשמתי
ועכשיו משעמם.