הייתי רוחץ אותך בדם אמך אם ידי הייתה מגעת לכך
ככה אמרתי ויצאתי מהבית לפני שאשבור לה את הצורה
המחשבות לא עלו לקומה אחרונה
והיו חתוכות וכואבות כמו נעצים בתוך מוחי
אם כל מה שאני עושה - אני עושה לשווא
אם כל מה שאני משיג לכאורה - חוזר אליי כמו חרא לפנים
הרי אין תקנה לעולם הזה,
אלא הוא פרוזדור לעולם הבא
"התקן עצמך בפרוזדור טרם כניסתך לטרקלין"
עם כל הבוץ, לא יודע מאין, שאני מביא אתי מהרחוב
מנגב את סוליות נעליי על המרבד בכניסה
מביט במראה - לא נראה טוב
מכניס את הכיסים חזרה, מכפתר את החולצה,
שוטף את הפנים משחור האבק ושורך את הנעליים
אולי יש חור בגרביים
אולי שריטה נבקעה בי וצריך לתפור
אולי דם איבדתי וצריך להחזיר
אולי ידיי מגואלות בדם של נשמות אחרות
ועוד אולי אפילו הסכין עדיין בכף ידי
אולי הכובע לא תואם לג'קט,
אולי החולצה מ-חוץ למכנסיים
אול דעתי לא מיושבת די
אולי עיניי טועות ורואות משובש

אינני בטרקלין עדיין
לא אהיה בטרקלין בחיי אלה
לא ארוויח דבר בחיים אלה - לא משנה כמה התאמץ,
אלא רק אוכל להתקין עצמי טרם הבואה לטרקלין
ולכן אין לאן ללכת ומה להשיג,
אלא להתכונן ליום שיבוא
האם דעתי משובשת וצריכה יישור?
האם דרכיי נלוזות וצריכות תיקון?
מה הבאתי מהרחוב או לא יודע מאיפה -
אני מתקן כדי להיכנס במיטבי
מתקין עצמי
כי שם הוא העולם האמתי
פה אין ערך לדבר
הכול בדמיון, אשליה, מציאות מדומה,
חומר ללא חומר וחוויה ללא חוויה
אנרגיות צהובות משתוללות.