אחרי עשור זהו נגמר הקשר האחרון שהיה בינינו חבר משותף נפטר
בטרם עת.
לפני עשור הוא זרק אותי, אין דרך אחרת לקרוא לזה, אחרי שנים של
חברות ולפניה גם ידידות עמוקה שאף חצו יבשות, סיפור אהבה סוער
סוחף ותמים.
אחרי הזריקה עוד נפגשנו ניסינו לשחזר את הידידות , היה קשה
לוותר על חברות שכזו, אבל אז הכרתי מישהו, והסברתי לו את האמת
שכמו שלא הייתי רוצה שלגבר שאני יוצאת איתו יהיו דייטים עם
האקסית או טלפונים כך אני לא יכולה להישאר בקשר איתו.
התנתקנו באיבחה, היה קשה, התנתקתי ממנו בכל הרשתות החברתיות
שחלילה לא יופיע לי מה הוא עושה, עם מי הוא יוצא, מה עובר
עליו. נותר ביננו גורם מקשר אחד החבר המשותף שנפטר עתה, מדי
פעם היתה נפלטת לו פיסת אינפורמציה, אבל לא ביקשתי יותר לדעת,
לא שאלתי. החיים המשיכו.
הבחור שהכרתי אחריו, מה שהיו כאלו שהיו אומרים ״ריבאונד״ , הפך
להיות אהבת חיי, מיסדנו את הקשר, נולדו לנו 4 ילדים מקסימים,
החיים המשיכו ודפקו בכל הכוח.
ועכשיו המוות המטלטל הזה... השנים עשו את שלהם וגם הקשר עם
החבר המשותף התנתק , היה עצוב לגלות על מותו. אבל יחד עם זה
הראש קפץ והציק ״איך אודי מתמודד?״. אודי סבל מדכאונות לפני
שהיינו ביחד ובזמן שהיינו ביחד, לא היה לי ספק שאירוע כזה
יטלטל אותו רצינית, לא צריך לסבול קבוע מדיכאון בשביל לשקוע
בדיכאון על מוות של חבר קרוב.
לפתע הודעה בטלפון מאודי..״את רוצה להיפגש?״
להיפגש? על מה להיפגש? בטח הוא רוצה לדבר על יוסי, אבל לא
ידעתי מה לעשות. הראש התחיל להסתחרר רציני. מצד אחד אני בעצמי
ניתקתי את הקשר בשביל לפתח קשר רציני, ואכן הקמתי משפחה
לתפארת, האם מתאים להיפגש עם אקס כאשר אני אישה נשואה? מצד
שני, אני אישה נשואה, אני לא ילדה קטנה ולהיפגש לדבר זו לא
בגידה, או שכן?
אם הייתי שואלת את בעלי הוא בטח היה אומר שאם אני שואלת אותו
כנראה אני יודעת שזה לא בסדר. ואם אני לא אשאל זה בסדר? זה
בסדר לצאת עם האקס לבית קפה לדבר אחרי שחבר משותף נפטר להעלות
זכרונות?
אודי יודע שבחיים לא הייתי בוגדת לא בו כשהייתי איתו ולא
בבעלי. הוא בכלל יודע שאני נשואה שיש לי ילדים יוסי סיפר לו?
אולי גם לו יש משפחה וילדים ?  
אם הוא יודע שאני נשואה אז זה רק לשפוך זכרונות על יוסי ששנינו
הכרנו, שמי שלא הכיר לא יכול להבין, אבל אם לא?
איך בכלל אפשר לענות לשאלה ״את רוצה להיפגש?״ להתחיל להבהיר
שאני נשואה עם ילדים? להגיד שאם הוא רוצה לדבר אפשר בטלפון? לא
חושבת שהייתי אוהבת שחברה שלי היתה נפגשת עם אקס שלה בלי לספר
לבעלה, אבל יש כאן נסיבות מיוחדות לא?
אבל אם יש נסיבות מיוחדות מה אני מתלבטת למה אני כל כך ממהרת
להסתיר לעשות זאת בהחבא כמשהו אסור?
שעות התלבטתי הסתכלתי שוב ושוב על ההודעה. הבעיה היא לא לדבר
על יוסי, הבעיה היא שעדיין אני דואגת לאודי, עדיין אכפת לי
ממנו. מאוהבת? ממש לא... כבר לא שם שנים, אבל אולי זה להתגרות
בגורל? טוב לי! אני נשואה באושר, ברור שיש בעיות קלות, אבל ככה
אלו חיי הנישואים במיוחד כשיש ילדים.
הלכתי לישון לחשוב על הדברים. לקחתי את הפלאפון, קיבלתי החלטה,
ובניגוד מוחלט להחלטה שקיבלתי עניתי ״מתי ואיפה?״
הגיע יום הפגישה, אמרתי לבעלי שאני נפגשת עם ידיד, לא פירטתי
מי, בחרתי לא להתגנדר, לא איפור או לבוש מוגזם או חושפני מדי
שלא יהיו לו רעיונות לא נכונים.
הגעתי לבית הקפה, כמובן שלפניו, אני תמיד מקדימה, התיישבתי
הזמנתי קולה והמתנתי. אחרי כמה דקות ארוכות של המתנה והתבשלות
בפני עצמי על זה שהוא עוד מאחר התברר שהוא היה בשולחן מרוחק
יותר ולא ראינו אחד את השני. הוא הזמין אותי לשולחן שלו והציע
לי כסא כמו גנטלמן מהסרטים, התנהגות שלא היתה אופינית לו גם
כשהיינו חברים. מצד שני אולי קשה לדעת איך להתנהג עם אקסית ,
ידידה קרובה שלא ראית ולא דיברת איתה עשור.
״אז מה נשמע? ״ השאלה הכל כך פשוטה הזו הפכה לפתע להיות מורכבת
אחרי כל כך הרבה שנים. ניסיתי לקצר לדברים המרכזיים והחשובים
שהוא ידע וביניהם ״אתה יודע, חתונה , ילדים, החיים איך אצלך?״
אודי זז בחוסר נוחות קלות, הזזתי את מבטי ליד שלו, לא היתה שם
טבעת, לא שזה מחייב גם מישהו נשוי יכול ללכת בלי טבעת חשבתי
לעצמי. אודי התחיל לענות ״יצאתי עם מספר בחורות, האחרונה יצאנו
שנתיים אבל זה לא הסתדר״. ״צר לי לשמוע״ אמרתי בכנות, באמת
קיוויתי בשביל אודי שהוא יודע מה הוא מחפש ושימצא את מה שהוא
מחפש יביא משפחה ויהיה מאושר. ״אני לא אוכל להיפגש עוד״ מיהרתי
להגיד. ״זה לא ראוי שאישה נשואה תפגש עם האקס״ ניסיתי להסביר
״באתי לדבר על יוסי שחשבתי שתרצה לדבר עליו״
״כן, זו היתה הכוונה״ אודי נראה מבולבל. ״טוב, נפגשים בפעם
האחרונה, לחיים״ הרים את הכוס והשקנו לחיים הוא עם הבירה אני
עם הקולה.
דיברנו על יוסי הרבה זמן, העלנו חוויות וסיפורים. בסוף הרגשתי
קצת יותר נינוחה והעזתי לשאול ״אז מה קרה שאתה לא נשוי?״ ״את
האמת?״ ״ברור! תמיד״ אמרתי ומיד נשכתי את שפתי מה יקרה אם יגיד
לי שהוא מאוהב בי עדיין?
״גברת נוריס, את זוכרת אותה? ״ ״גיחכתי, בטח  שזוכרת״ גברת
נוריס, כינוי שאול מהארי פוטר כמובן, היתה הפסיכולוגית שלו,
אפילו פגשתי אותה פעם אחת כשהזמין אותי לטיפול שלו. ״היא חושבת
שיש לי נטיה להרס עצמי, שאני הורס את מה שטוב לי, שלחה אותי
להיפגש עם האקסיות שלי לראות אם אני מבין איפה היתה הבעיה״
״וואו, חתיכת משימה... ומה המסקנות?״ ״אני לא זוכר...״ ״אני
אשלח לך את האימייל ששלחת לי״ אמרתי חצי בעוקצנות חצי בצחוק
״טענת שאני שתלטנית מדי, קבעתי לך תור לרופא לבקשתך, זה הזכיר
לך את סבא וסבתא שלך.... ״ ״כן״ ענה והשתררה שתיקה.
אחרי כמה דקות של שתיקה מביכה ״אולי נחתוך?״ סימנתי לקבלת
החשבון במקביל. ״אני מצטער״ אמר. כל הזכרונות של הפרידה והכאב
היו, אבל זה לא כאב כמו לפני עשור. ״הכל טוב, אני במקום אחר,
לפני עשור נפגעתי עכשיו המצב אחר״
״לא התכוונתי...״ ״אני יודעת, לדעתי גברת נוריס התכוונה שתבדוק
עם האקסיות שהן פוטנציאל לחזרה אני לא אחת מהן , שיהיה בהצלחה״

״לא , זה לא זה, תוכלי להישאר בבקשה עוד כמה דקות?״ הסתקרנתי
אני מודה נשארתי לשבת לשמוע ״אני כאן״ הורדתי את הרצועה של
התיק על הכסא שלידי שיהיה ברור שאני לא הולכת כרגע.
״באמת אהבתי אותך״ התחיל להגיד ״אני יודע שהיו דברים לאורך
הקשר שגרמו לך לפקפק בזה, אבל באמת אהבתי אותך, לא ניסיתי
להשלות אותך, באמת ראיתי עתיד משותף איתך, ואז״ אמר ונעצר.
״ואז מה? לפתע אחרי שנים גילית שאני שתלטנית כאשר הקשבתי לך
ועשיתי משהו שאתה ביקשת"
"לא, ממש לא, האמת שזה לא היה קשור לזה״ ״לא קשור?״ הופתעתי
״אז למה כן היה קשור? התאהבת במישהי אחרת?״
״לא לא, מה פתאום... את יודעת שאמא שלי לא אהבה אותך״ ״לקח לי
זמן להבין את זה.. או יותר נכון להודות בזה. בכל זאת מהפגישה
הראשונה היא תמיד הכינה דברים שידעה שאני לא אוכלת ועוד קראה
לזה ארוחה חגיגית״ גיחכתי מהזכרונות , ושעוד ניסיתי כמו
מטומטמת לאכול דברים שאני שונאת ושהגוף שלי לא מסוגל לעכל רק
בשביל להיות בסדר איתה.
״סבתא שלי אמרה לי שאת לא בשבילי״ ״סבתא שלך???״ הייתי מופתעת
מה לא עשיתי בשביל סבתא שלו, זו היתה הסבתא מהצד השני, לא מצד
האמא. הסעתי אותה לרופאים הלכתי איתה להצגות, היא אפילו ביקשה
להיפגש איתי אחרי הפרידה להפרד בעצמה.
הוא הנהן בראשו. ״כן, היא אמרה לי שאת לא תוכלי להיות אישה
מאושרת איתי״
״מה???״ כבר הייתי מבולבלת לחלוטין.  ״כל בעיה ניסית לפתור,
היתה לי בעיה כלכלית אז ויתרת על חופשה משפחתית שתכננתם ונתת
לי כסף לפתור את הבעיה״. ״שניה, שאני אבין, אני לא בסדר כי
ניסיתי לעזור לבן זוג, ידיד אמיתי וחבר כספית? אתה מבין שזה
חלק מזוגיות???״ כבר לא היה אכפת לי, אבל אם סוגרים אז לפני
פותחים את הכל, אני לא בסדר בגלל זה? שילך לתקעווד!
״אני מבין, את לא היית הבעיה, סבתא שלי מאוד אהבה אותך. אני
הייתי הבעיה. המשכתי להמר, המשכתי לזרוק כספים על שטויות. אם
היינו נשארים ביחד הייתי גורר אותך יחד איתי. הוגדרתי פושט
רגל, לקח לי שנים לעמוד על הרגליים מחדש, אני כבר שלוש שנים לא
מהמר״.  שתקתי הייתי בהקשב מוחלט ומופתעת. ״גברת נוריס שלחה
אותי להיפגש איתך להבין למה הרסתי את זה. אמרתי לה שהייתי מכור
להימורים היא אמרה שזו עדיין לא סיבה להיפרד. עכשיו אני מבין״
״מה אתה מבין?״ ״נפרדתי ממך כי אהבתי אותך, כי סבתא שלי צדקה
שאת לא בשבילי, כי לא יכולתי לסלוח לעצמי אם היית גורר אותך
לחובות שלי. ״ השתררה שתיקה. זה היה הרבה לעכל. שנים אכלתי את
עצמי שהוא נפרד ממני כי אני שתלטנית מדי.
״אמא אמא תתעוררי״ הבת הגדולה שלי העירה אותי. לקחתי את
הפלאפון לראות את השעה וראיתי את ההודעה שלו ״את רוצה להיפגש?״
חייכתי והקלדתי ״מעדיפה שלא, תשמור על עצמך״ .