אז הוא הלך כמו כל יום שהוא הלך,
אבל הפעם לא חזר
לא יכולתי להישאר בודדה,
אני אישה, אני לא אישה קשה,
אבל לא ידעתי איפה מוצאים גבר,
איפה מחפשים?
בברים רק מחפשים זיונים,
ברשת לא רציניים
ברחוב לא יירקו לכיוון שלי
אז עשיתי לי בובה בדמותו,
ויישנתי עם הבובה וגם אכלתי איתה ארוחת בוקר
היינו צופים בטלוויזיה והבובה הייתה מדברת בראש שלי,
"ברור שחזרתי," אמרה הבובה,
"מה חשבת? שאני אשאיר אותך לבד?"
"מה פתאום, ידעתי שלא תשאיר אותי לבד,
כי אני אוהבת אותך ואתה אוהב אותי,"
הגשם של החורף הגיע בדמות עננים שחורים,
שמשלחים נחשולים של מים לעבר החלון שלי
נאלצתי לסגור את החלונות ונהיה מחניק
תפרתי לי שמלה יפה שאני אוכל לצאת איתה
ולהגיד בגאווה "אני תפרתי,"
אבל השארתי אותה בארון ובכיתי כל הזמן
"למה את בוכה?" הוא שאל
"כי זה לא באמת אתה," אמרתי
"אז מי אני?" הוא שאל
ראית טלוויזיה עד מאוחר
והייתי יישנה לפנות בוקר
בערב הייתי עובדת קצת, מתקלחת ואוכלת
ושוב רואה טלוויזיה
"את לא מדברת איתי," הוא היה אומר
כתבתי לעצמי יומן, אבל המצאתי הרבה דברים
חסכתי כדי לקנות לחם
"עכשיו יש לך לחם," הוא היה אומר,
"את צריכה להיות מאושרת,"
אבל נזכרתי שאימא הייתה קונה לחם קימל
ובכיתי שלא מצאתי לחם קימל. |