הוּא אָמַר לָהּ:- בִּתִּי..
אֲנִי חַייָּב לָךְ יַלְדוּת, בַּיִת, מִשְׁפָּחָה,
כִּי נֶעֱלַמְתִּי לְשָׁנִים וְלֹא מִמַּטָּרָה,
אֶלָּא מִפְּנֵי חֶטְאָן שֶׁל הַבְּרִיּוֹת
אֲשֶׁר הִגְלוּנִי אֶל הַתְּפוּצוֹת.

קָבְרוּנִי בְּגַעַשׁ עִיווְרוֹנִי
וּבְגַעְגּוּעִים צוֹרְבֵי נִשְׁמָתִי,
אֲשֶׁר פָּקְעוּ כְּאֵבַי בִּכְדִי
וְלֹא יָכֹולְתִּי לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתַיי
וּלְחַבְקֵךְ שׁוּב יָלַדְתִּי.

וְלֹא הֵבַנְתְּ כִּי שָׁמַעְתְּ,
כִּי ש-ָמוּנִי בֵּין הַמֵּתִים
וּכְלָאוּנִי בְּתוֹךְ יַלְקוּט כְּזָבִים,
אֲשֶׁר תָּבְעוּ סוֹדוֹת אֲפֵלִים
וְרַגְּמוּנִי בְּאַבְנֵי מֵעֲורֻמִּים.

הוּא אָמַר לָהּ, רְאִי בִּתִּי,
הִנֵּה חָזַרְתִּי מִן הַמְּנֻדִּים,
אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל נְדוּדִים
לִהְיוֹת לָךְ רֵיחַ, צֶבַע, חַיִּים,
לְהַבִּיט בְּעֵינַיִךְ וְלִרְאוֹת צְבָעִים.

10/10/21
© כָּל הַזְּכֻיּוֹת שְׁמוּרוֹת לְאֵלִי מִשְׁעָלִי