לאחר שנים רבות אני נזכרת
בילדה TERRY
באמה הזקופה, התמירה
הלבושה רק ג'ינס וטריקו
וכשיוצאת למסיבה
שמה עליה
שמלת משי שחורה
קצרה וצרה.
אני נזכרת בהרולד, אביה
הרם
החם
והטוב.
ובברוס, אחיה
האח הקטן
בעל המשקף הפוזל
ובלורית הזהב
שהפריע לבנות לשחק.
אני נזכרת בפיסת הקרקע
שקנו לעצמם
בקצה האי
ליד הים
ואותה חמדתי מאד.
ורכבם הארוך
בו גמאו מרחקים
כשהילדים ישנים מאחור.
לטרי היו שיניים ישרות
ופוני קטן
ילדה יפה בהחלט.
טרי אינה זוכרת דבר
ממה שאני מספרת
ממה שאני זוכרת
כאילו לא היו מעולם
כאילו רק פרי דימיון
אמצאה
בידיון.
טרי צלולה במוחה
צעירה ברוחה
בריאה בגופה.
אך אני זוכרת הכול
בוערת בזיכרון
עקודה אליו
בעבותות ברזל. |
