New Stage - Go To Main Page

יובל רוטמן
/
החומר ממנו עשוי הזמן

פעם הייתי הולכת עם שעון. לא יודעת למה אבל הרגיש לי טוב שיש
לי אפשרות לדעת את השעה בכל רגע שארצה. כאילו שהמידע הזה יתן
לי יציבות בעולם שאין בו יציבות. הרגשה כאילו יש לי שליטה,
והדחקת העובדה שאין לי שליטה. ידיעת השעה עזרה לי להכניס את
העולם למסגרת, להגדרה מסוימת, למקם אותו על ציר זמן. ולא כי
רציתי, פשוט לא ידעתי איך להתמודד עם החוסר וודאות.
בגלל זה כל החיים שלנו סובבים סביב מסגרות. בית ספר, צבא,
אוניברסיטה, עבודה. אפילו האהבה מוגבלת על ידי מסגרות. רבנות,
משרד הפנים ושיט אחר.
השעון הזה על היד היה סימן למסגרות שסובבות אותנו. תמיד לעמוד
בזמן, לדייק. ״זמנים זה קודש״. במסגרות מסוימות מתחרמנים
מהמשפט הזה.
אבל אני רוצה לתת לעצמי לאחר, לא לעמוד בזמנים. אני רוצה לעשות
את הטיול הגדול בגיל 30. להיות רווקה עד הרגע שאחליט שנמאס לי,
והרגע הזה יכול לקרות גם בגיל 50, או 70, או אף פעם. אני רוצה
שהמחוגים של השעון שלי יסתובבו באיזה פאקינג כיוון שבא להם. כי
אני החומר שממנו עשוי הזמן.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/11/21 7:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יובל רוטמן

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה