אני מתופף על אבני המדרכת
בדרך אל קצה היקום
אל ראשית הבריאה
שם השמש זרחה
מחייכת נורא.
יש קו קשת מרחוק
שם אני בו והוא בי
זה רחוק וגם קרוב
כשהוא אתי
כשאני לבד ומרגיש עצוב
אני עוצם את עיניי להיות אני
אני צריך אותי לעזור לי,
לעזור לי לעזור
יש קו מטמטם בין הים לשמיים
יש בו אופק שנבלע במים
יש רגעים שאני תוהה מי אני,
איפה אני, האם אני מתאים
אחרי הכול הנה אני -
כאן לבדי.
אני אחזור בנובמבר
שם אהיה עד נובמבר
'תן נשיקה לאימא
השמש תזרח בקיץ
הירח יוריד גשם בחורף
השמיים יבכו ואני אתהה -
למה, הו, למה,
אני חוזר רק בנובמבר
'תו נשיקה לאימא
אני שומע את הקול של הסירנה
חותך בין עננים עמוק בגבהים
זו אישה יולדת, לא התקף לב
הנערה מחכה,
אבל אני אבוא רק בנובמבר
'תן נשיקה לאימא. |
