כָּל שָׁנָה בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה
צָצוֹת כְּמוֹ פִּטְרִיּוֹת אַחַר הַגֶּשֶׁם
בַּקָּשׁוֹת לְשָׁנָה טוֹבָה
שֶׁתִּהְיֶה מֻצְלַחַת טוֹבָה וּנְעִימָה
רְווּיַת אֹשֶׁר וּבְרִיאוּת טוֹבָה
וַאֲנִי מְאַחֶלֶת לְעַצְמִי וְלַאֲחֵרִים
שֶׁתִּהְיֶה שָׁנָה הֲכִי מְשַׁעֲמֶמֶת
שֶׁהָייְתָה לָנוּ בַּחַיִּים.
נְטוּלַת כּוֹתָרוֹת וְאֵירוּעִים
וְנַקְדִּישׁ אֶת זְמַנֵּנוּ
לְטִיּוּלֵי טֶבַע, לְחִיפּוּש- פַּרְפָּרִים
בְּלִי מַסֵּכוֹת וּבְלִי צֹרֶךְ  בְּחִסּוּנִים
וּמָאֳבָקִים מִלְחָמוֹת וּמְרִיבוֹת
נִרְאֶה רַק בַּסְּרָטִים