היו לנו ימים יפים פעם,
את זוכרת?
איך היינו מתנשקים במעליות,
מטביעים סירות נייר,
אוכלים מלונים.
את זוכרת את החתול עם שני הראשים?
כל ראש רצה לאכול משהו אחר,
זה היה מצחיק.
אז זוכרת את עץ התותים שצמח בחצר?
הוא ממש הושיט את ענפיו אלינו,
כדי שנקטוף.

עתה את סופרת כספים בחברות נחשבות,
קונה מותגים,
חיה בדירות יוקרה,
האם זה האושר לו רצית?
או שזה יתפוצץ כמו בועה?

וכשאת אומרת לא -
ל-מה את מתכוונת?
ל-מה את מתכוונת,
כשאת אומרת לו - לא?

האם זה לא סתמי,
או לא החלטי.
האם זה לא של אולי,
או לא סופי

לי מעולם לא אמרת לא,
נכון, מתוקה?
ואני לך נתתי תמיד,
ברוחב לב, בכל מצב,
גם כשאמרת לא.
וכשאמרת שאת רוצה ללכת,
לא אמרתי לך לא,
אמרתי לך לכי אם זה מה שאת רוצה,
אבל תמיד תוכלי לחזור.

ואני יודע שתחזרי,
ואת גופי נתתי לאחרות,
אך לא את לבי.
כי לבי 'שמור לך,
לעולמי עד,
והוא יחכה לך כשתבואי חזרה הביתה,
אל הבית הקטן על ראש הגבעה,
בקיבוץ חצרים.