ובלעתי טיפותיו של הגשם,
צורבות כמו רעל בגרוני
ופניתי ללכת ממקום משכני,
אל קברי

ולא ידעתי מה נאמר לי
ומה עשיתי לפני
אך הלוח לא נמחק לי,
מוכתם באצות, רדוף רוחות

וידעתי דברים,
שלא ידעתי,
אם ידעתי אותם באמת
ומילים נלחשו לי,
לפני שהייתי חי,
אחרי שאהיה מת

ובלעתי אפר
ולא היה אכפת לי למות
אולי אלוהים -
יהיה לי יותר טוב

והם אמרו שחטאתי
למרות שלא זכרתי דבר
אבל הם אמרו שהם יודעים יותר,
ממה שאני יודע עליי

אפילו האהבה היא אשליה, כך למדתי,
החיים הם חלום מטורף
דבר לא טהור, דבר לא אמתי,
כמו הייתי דמות במחזה

וידעתי,
שהחיים התחילו לזרום דרכי,
למרות שתמיד רציתי,
להביט מהצד
לא להיות שותף

והם האמינו -
ל-מה שהם רוצים להאמין
דברים שלא התכוונתי
ובכלל לא עלו בדעתי

רציתי לגמור את הכול,
אבל הטלוויזיה,
יותר מדי משעממת
ואיך אסבול את חיי,
אם לא אתן דין וחשבון לבורא

וראשי כקדחת,
בעודי לוגם חריף
ואולי רק לרגע,
עומד מהצד
לא שותף

הציבו לפניי,
מראות מעוותות מהעבר
ולא זיהיתי עצמי,
לא זכרתי מתי

והכנתי את קברי,
עוד קודם,
בעצם כל חיי
כי הרי רק אלוהים,
יהיה טוב אליי

והם אמרו שאני טעות
וסימנו אותה לאורך כל חיי
ואני בכלל לא ידעתי,
שאני עדיין חי

ובלעתי טיפותיו של הגשם,
צורבות כמו רעל בגרוני
ולרגע לא הייתי אני,
כי שכחתי מי אני

ראיתי אותי,
לא זיהיתי אותי
ראיתי את עצמי הולך -
לקראתי.