עולם פשוט

עליות, ירידות ומה שביניהם
אנרגיה, אותנטיות ואהבה
צבעים של הטבע
לא לתכנן הרבה, לחשוב על מחר
כל יום עם מי ומה שיש

עולם פשוט. אין הרבה תוכניות לעתיד, אין חלומות לטוס מסביב
לעולם, לראות עוד מדינות, או אפילו, לשבת בערב במסעדה עם
חברות, ללכת לסרט, לפארק או לגינה.
דברים קורים בעיקר מתוך צורך להתקיים ולשרוד.
עולם פשוט זה לאו דווקא עולם של עוני.
אפילו, אפשר להגיד שהעולם שתיארתי, מזכיר קצת את המציאות
הקיימת במדינה, בימים האחרונים,
בגלל המגיפה.

העולם הפשוט שנחשפתי אליו בשלושת החודשים האחרונים בגאנה, זה
עולם אותנטי אמיתי, שבו הדברים הקטנים הם אלו שממלאים את
החיים. החיפוש אחרי מים זורמים, אחרי מים נקיים לשתייה, לבקש
מההורים כמה מטבעות כדי לקנות לחם ברחוב, ללכת ברגל כמה
קילומטרים לכל כיוון לבית הספר, עם נעליים או בלי, ללבוש כל
יום את הבגד הקבוע, הנעליים הקבועות, אם יש. אחרי בית הספר -
לצאת לרחוב לעזור להורים למכור דברים כדי שיהיה אפשר לקנות
אוכל למחר, ובסוף היום לפני השינה, להתקלח בחושך עם דליים, כי
אין חשמל ומים זורמים בבתים.

עולם פשוט.
עולם של כאן ועכשיו.
עולם שמלא, באמת מלא, בשמחת חיים ובמרץ, בחיוכים ובאהבת האדם.

יומיום של קהילה, של אנשים. קרובים, רחוקים, טובים ופחות
טובים, כמו בכל מקום.
יומיום של אנרגיות, שמש, עבודות פיזיות, הליכות, שמפעילות את
הגוף ואת הראש.

החוויה של עבודה קרובה עם ילדים בעולם פשוט כזה, אפשרה לי
להבין מקרוב את אורח החיים,
את ההתעקשות של ההבחנה בין עיקר וטפל,
את ההבנה שהזמן, הידע והחינוך, ולא הכסף,
הם המשאבים היקרים ביותר.

עולם פשוט.
מצליח לשמור על חירות הנפש,
על עבודה קשה,
על מרץ לעבור את המכשולים שעומדים לפנינו,
ולא חסרים כאלו.

קסמי הפשטות של העולם הפשוט מלמדים בעיקר למה אנחנו כאן,
מה ההוויה שלנו ומה חשוב באמת.
בעיניים מלאות אהבה הסתכלתי שוב ושוב על הילדים שגרמו ללב
לחייך כל יום.

תודה לגאנה על חוויה מטורפת,
שאפשרה לגלות, לחקור, לברר, להרהר, להתמודד, ולהתמקד.
תודה על הזדמנות לחוות חיים בצורה אותנטית, אמיתית ופשוטה במשך
שלושה חודשים.