בין השחור ללבן
בין תחושה של מצב חירום,
לבין זה אחלה זמן לנוח.
בין פחד וחרדה כלכלית,
לבין זום, ספורט ונטפליקס.
בין חוסר ביטחון בקיום האנושי,
לבין ימים שלמים בבית שעושים בהם כלום.
יש שם עוד משהו שצריך לפצח,
בין לבין
בין השחור ללבן בחיים הפרטיים שלי,
בימים שלפני המגיפה,
זו הייתה בעיקר העובדה,
שאני מחזיקה שתי מחשבות בראש,
מתנהלת על פי שני דפוסים שכאלו,
האחד יכולה למות בשבוע הבא,
השני אני אראה את הנינים שלי,
ניסיתי תמיד להחזיק בראש את שתי המחשבות.
האופן שבו אני משלבת בין השתיים,
חיה על פי שתי המחשבות,
זו הייתה הדרך שלי בין השחור ללבן.
בין השחור ללבן בשבילי בתקופה עכשיו,
אלו הרבה דברים,
שכל הזמן הולכים ובאים.
בין הקשה לבין הקל,
בין האופטימיות לבין הפסימיות,
בין השקט ברחוב לבין הקולות המתמשכים מהחדשות,
בין המציאות בבידוד בארץ לבין הטיול הגדול המתוכנן.
תוך כדי שאני חושבת
נינט טייב מהטלוויזיה מדברת:
"יש בעולם וויב של אהבה ואחדות עכשיו",
"בקושי מחזיקה מעמד אתה יודע".
ושני המשפטים האלו
אחד של לבן
אחד שחור
אני שמחה שמידי פעם נוצר אצלי איזשהו סדק,
אחד או שניים,
סדק כזה ששובר את הלבן,
שגורם לו קצת להיצבע במשהו אחר,
וגורם לשחור להיות קצת פחות כהה.
סדק יכול להיחשב בתור משהו שלילי
שהורס את הדבר הטהור שיש בלבן
ומשנה את הגוון של השחור,
אבל בתכלס הסדק הוא חשוב
ובתקופה הזו בכלל הכרחי.
הוא זה שנותן פתח לאזור אמיתי,
אזור שמורכב גם מטוב, וגם מרע,
גם מהראש וגם מהלב,
גם מקשה וגם מקל.
הסדקים האלו מראים לנו,
דרך לא פשוטה, אך הכרחית,
בין לבין
בין השחור ללבן. |