הקרב שלא היה
הם נעמדו בשורה אחד מול אחד. צבועים בצבעי מלחמה, עטופי שריון
מתכתי, זקורים וגבוהים כענקים. הבעת פניהם חתומה. מבטיהם
מיושרים לפנים. חרבותיהם נחות בנדנותיהם.
הם הובלו לכאן, לשדה הקרב להלחם. היה זה קרב ראשון מסוגו וגם
האחרון.
כל צד ייצג רעיון שולט וקדום לו היסטוריה ארוכה של עם, של
תרבות, של מסורות וחוקים להם יש לציית.
לקול חצוצרות ופעימות לבבות ותופים, נושאי הדגל, רכובים על
סוסים מתכתיים, יצאו בדהרה משני צידי השדה וחלפו זה לצד זה
ובין שורות החיילים.
בקרב הזה לא היו חילות פרשים, קשתים או חילות אויר. רק חיילים
צבעוניים עטופי שריון. הקרב החל. החיילים, שמונה-עשר במספר בכל
מחנה, שלפו חרבותיהם, קראו את שבועת הלוחמים בקולם המתכתי וחסר
הרגש אשר נשמע ברחבי האצטדיון כולו ומעל לחומותיו הנישאים. קהל
בני האנוש הריע בהתרגשות. כל-כך הרבה היה תלוי בקרב הזה ועוד
רבות יסופר אודותיו.
החיילים קראו:
אני נשבעתי להגן על כל נפש אדם,
אינני רשאי לפגוע בבן אדם, או, על ידי חוסר מעש, לאפשר לאדם.
להיות לבוא לפגוע.
אני חייב לציית לפקודות שניתנו לי על ידי בני האדם, אלא אם כן
פקודות כאלה יתנגשו עם החוק הראשון.
אני חייב להגן על קיומי כל עוד הגנה כזו אינה מתנגשת עם החוק
הראשון או השני.
אני לא יכול לפגוע באנושות, או, על ידי חוסר מעש, לאפשר
לאנושות להזיק.
ואז הוסיפו החיילים ואמרו פה אחד, משפט שהפתיע את קהל הצופים
כולו:
נשבענו לחיות ולמות גם יחד.
אז, כל אחד מהחיילים בשדה ללא יוצא מן הכלל, כיוון את החרב
למרכז בטנו, במרווח שהיה, היכן שהשריון לא כיסה. הם דחפו
חרבותיהם פנימה, כל אחד לתוך גופו המתכתי וסובבו חרבותיהם
במקומן.
הם כולם נפלו שם במקומם ודממו. הקרב שהחל הסתיים.
הערת המחבר: קרב זה נערך לאחר שכל המדינות החברות באו"ם חתמו
על האמנה הבינלאומית לבינה מלאכותית.
מספרים כותבי דברי הימים, כי אותו 'הקרב שלא היה' היה למעשה
תחילתה של תקופה חדשה, תקופה נטולת קרבות למשך עידנים רבים. |