כמה שמצאתי בעצמי יש עוד המון מה לחפש
שנים אני מעביר בהבנת המראה
ואולי זה עלה לי בהבנת העולם שגם הוא מתבוסס
בהבנת עצמו בדיוק כמותי
ואם העולם הוא אנשיו שמתבוססים בעצמם ובו במטרה להבין בו כל
אספקט
אז אני יכול לומר ללא צל של ספק,
אנשים הם העולם ותודעתם היא המראה שלו
שהוא מתבונן בה בפליאה כמו חירש שלראשונה חווה את שמיעת קולו
זו ילדותו השנייה של יקום שלא חש עד כה דבר
שהאנשתו על ידי נותנת לו הזדמנות ראשונה להיות מוסבר
כל אדם הוא מראה וכולנו משתקפים אחד בשני
וכל השתקפות מתחדדת ונהפכת ליצוג יותר נכון של היקום מהקודמת
ואני, שמסתכל בעצמי במראה נאבק להבין מראותיכם
ובו זמנית את היקום אבל ללא אנשיו
בלהבין מראות אני מתנחם אבל מחוץ לתחום מראותיכם אני נכשל
נחלשתי, הסקרנות שהייתה בי בתור ילד נכבתה על ידי הנישה בה
שקעתי
בה השקעתי מרב מאמציי במחשבה שזו דרכי להיות פנטסטי
זנחתי את הזחילה על הרצפה בכיתה בחיפוש אחרי חומרי יצירה
למען הזחילה על מזרון למען גידול פרותיי וקצירה
ועכשיו כשאני עמוק במרוץ אחרי התהילה הבהלה מכה
מצד שני עבודתי בקושי החלה אז אין מה לחשוב על הפסקה
הזעקה לשקט תבוא ממני רק כשאשבע מהרעש
וכשהשקט יציף והשעמום ימלא את הגרון אתחנן לרעש כמו אוויר
המראה שאני ליקום בנויה כמשחק מחשב,
הנסיכה היא אמת שנחבאת במעלה מגדל ואני אביר,
שנלחם בדרקונים ולא מצליח להתקדם
אולי החיפוש שלי אחרייך צריך להתעדן
מה ההבדל בין המרוץ להצלחה בנישתי לבין הפיכת נישתי להתפרשות
למען הבנה
אבל איני יכול להתפרש על כל מה שאני יכול להיות, נועדתי
להקטנה.
ככל שקרן אור תתדיק כך היא תגיע למרחקים
ובכך שנים אני מחדד את יכולתי בכדי לבלוט בתחום יחיד,
העולם הוא אנשיו ותמיד רציתי לשקוף ולשקף
ובכך להודות ליקום על היותי מראתו והיותו מראתי
וכאות הערכה על פלא הקיום ניסיתי להטיב ולא להחטיא
אבל הבנתי לא השתפרה ובכל יום מחדש אני מרגיש ילד
שמסתכל על העולם בעיניים נוצצות אך חסרות מושג
ובמקביל אני רעב להבין ולטרוף את כל מה שאליו אני נחשף
מה את חושבת, מה הוא חושב, איך זה עובד, איך זה נושם
איך היא נושקת, איך זה נושך, איך זה נוסע ואיך זה הולך
אני מולך בראש קטן מצעיי פשתן וארמוני ללא רבב
אבל ארמון נפשי מותקף מכל צדדיו ומה הוא מלך ללא אויביו
אני נלחם בהסתכלות בבואה ובכפיית כוחי על נפש בה תבועה
הנטייה להיות עצוב הרי העצב הוא תמידי
והפוגות בשליטתו רק מנוונות את המורדים
כישרוני הוא להבין את עצמי ואת האחר
ולמצוא בו ובמסקנותיי נחמה
ההבנה מקנה לי שליטת מה על יצרים כמו שנאה ונקמה
אבל עודני קטן, אני עדיין מרגיש כזה ילד
ואולי, להסתכל על העולם בעיניים נוצצות זה דלת
העולם הוא אנשיו, ואנשיו הם אנשיי
מראותיהם פיסות אמת, אז אני אוהב אותן בחשאי
ועם בבואתי שלי, אמשיך להתקוטט
כי אני שונא כשיש רעש, אבל עוד יותר שונא כששקט