העולם נחרב, הכול נחרב, נחרב הלב שלי
אני הולכת עם פרצוף תשעה באב לעבודה בחנות בגדים
לא טוב לי, רע לי, אלו הצהריים עד הערב
בינתיים השמש על הראש וכולם מזיעים

בדרך כלל אני לא מתלבשת יפה, אבל העבודה דורשת
נעלי שפיץ של הקוסם מארץ עוץ
יושבת באוטובוס כי לא מאמינה במכוניות פרטיות,
רק תאונות דרכים הן עושות
ובא לי לבכות

בחור בגילי ממש מתוק בוחן אותי,
אני לא יודעת מה לא בסדר אצלי
הוא יושב לידי ומפתח שיחה,
הוא חושב שאני חמודה
כזה מנומס ולבבי, מתנהג אליי כמו מלכה,
מסמיק מבושה כשאני אומרת לו שהוא יפה נורא

מבקש את הטלפון של הנייד,
אני מוצאת חן בעיניו מאוד, הוא אומר
לבי עולה על גדותיו מ-רוב אושר,
מישהו מתעניין בי, חושב שיש בי

אני נותנת לו את מספר הטלפון והוא שומר אותו בנייד שלו
מטלפן אליי לרגע כאילו בצחוק לבדוק שלא עבדתי עליו,
מחייך כשהטלפון שלי מצלצל
לפני שיורד מהאוטובוס קד קידה, בחיית אלוהים,
אני מחייכת, פתאום אני מרגישה ממש טוב
הוא מסמן שיתקשר ויורד.