עמי למואל / סמדר |
המיה ענוגה כה נוגה,
פתיינית מתפלחת
כלחישת אחיתופל על אוזן כרויה
מתעצמת כפרסות סוסים שועטים
באים ממרחק לסתור חדרי לב
לסמא תאים אפורים
דמעה שנזרעה באותם הימים
נאצרה בי מאז כחנט סמדר
מתגעשת עתה מתהום ישותי
מחלחלת בינות עצמות עייפות.
התנחם לב דואב
בטרם תלחלח אישון ?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|