חיפשתי את צל צלו של המוות בארצות החושך,
אך לא מצאתיו
הלילה הכה בי אלפי אלפים של כנפיי עורבים,
אך לא מצאתיו
רדפוני השומרים הסובבים בעיר,
הכו בי ברקים ב-ליל ירח סוער,
אך לא מצאתיו
היה יושב בפתח ביתו אשר על אם הדרך,
מעשן סיגריות בשרשרת ושותה לשוכרה
באתי אליו וביקשתיו לפני שיפנה לי עורף
אך דהרת סוסים לבנים של מרכבה משובצת יהלומים -
הפריעה את שיחתנו
בתוכה ישב המלך עטוף מחצלות ולגופו תכשיטי אבני חן לרוב
שלפתי את חרבי ודקרתי את אחד הסוסים הטהורים
והמרכבה נפלה לתעלה בה מי הביוב זורמים
מיד רצתי משם אחוז תזזית להימלט מזעמו של המלך האכזר
את נשמתי הטבעתי ב-מי שיכר בבית מרזח אשר על גדות הנהר
פרצו השומרים ואזקוני באזיקים,
השליכו אותי לבית האסורים
לא ראיתי קרן אור חמישים שנה,
עת הלכתי חמוש בייסוריי -
זקן ובלה אל מ-חוץ לעיר לוז למות שמה
ראוני הדובים אשר משוטטים בין העצים
ראוני התנשמות אשר נאנקות בצמרות
חיבקתי גזע עץ עתיק ובכיתי ייסורים
את נשמתי נתתי למרומים. |
