הכרנו במקרה בין דוכני הירקות והפירות בשוק
חיוכים מהוססים וביישנים שהפכו לחיוכים גדולים
אמר לי "את בדיוק כמוני"
אמרתי לו "אתה נראה טוב כמוני"
קנינו פיצוחים, פיזרנו קליפות בכל השדרות
פיצחנו ממתקים כי השיניים שלנו חזקות
דיברנו על נושאים קטנים וגדולים,
הרגשתי שהוא באמת מבין

הוא ליווה אותי הביתה
כבר ירדה החשכה
אמרתי לו כמה נהניתי
ולחצתי את ידו בברכה
"טוב, ביי..."
הוא אמר ולא נתן לי נשיקה
"ביי.." אמרתי ופניתי לדירה
הוא הסתובב ללכת,
אני כמעט בכיתי
למה הוא לא מבקש ממני מספר טלפון?
למה הוא לא מבטיח שניפגש שוב?
מה עשיתי לא בסדר שכבר החליט לחתוך?
הרי אני יפה כמוהו, אפילו יותר עם איפור
ואז הוא הסתובב ואמר -

"הייתי שמח להיות אתך בקשר,
אך זה בלתי אפשרי
למרות שאת בדיוק כמוני
כי אני בלטה שלבשה דמות אדם
ואני צריך לחזור למקום שלי בין המרצפות
בבית נטוש שם גרים הומלסים
שמבעירים אש על הרצפה,
שותים וודקה ומסניפים סמים
וכל הגאווה שלהם זה הגרפיטי על הכתלים...
אז אני מצטער."

התקרבתי אליו ואמרתי -
"כמה אני שמחה שאמרת לי את זה!
חשבתי שאתה לא רוצה אותי!
אבל אתה בכלל בלטה, מי היה מאמין?
תודה על הכנות,
לרגע חשבתי שאני לא שווה."

התחבקנו ופניתי לדירתי
ואז חשבתי -
איזה אדם משוגע.