|
אזרחים הולכים ואזרחים באים
לפעמים הם לא באים
אוכל בכמויות מיוצר במפעלים
אוכל בכמויות נזרק לפחים
ילדים וילדות הוזים על אהבהבים
אפילו בתוך תופת ה-הגיון
וזקנים בשנות ה-70 לחייהם מרכיבים משקפיים
ומתייחסים ליושבי הארץ כמו עדר של צאן
להעביר את החבילה הזו מ-פה לשם
לאחסן מסות של אנשים בשכונות צפופות
להקריב את הגן הציבורי בשביל בית חולים
בית חולים זה יפה -
אבל זה בית חולים פרטי לעשירים
ואת אתרי הטבע לגדר בגדרות
בן-אדם הולך, בן-אדם הולך
אין לו איפה לשבת
ברחובות אין מקום שאתה יכול לשבת
אתה חייב להמשיך ללכת
במרחבים ציבוריים אין צל
אפילו לא בגנים ופארקים
הם רוצים אותך בבית ובעבודה
חוץ מזה אין לך סיבות להיות קיים -
מונעים ממך
אתה תשב מול הטלוויזיה
עם אישונים מרובעים
תקבל את המציאות -
מומחזת, מזויפת וצבועה כמו סרטים מצוירים
תדבר איתי
אל תדבר מהלב
אף-אחד לא רוצה לדעת,
את החרא שיש לך בלב
תדבר כמו קריקטורה
תדבר כמו טלוויזיה
אל תצא ממגבלות ה-הגיון
(אם אתה רוצה לצאת מהנורמה -
לך לפסיכולוג
כי אפילו באמנות
יש נורמות מקובלות) |
|
|
אם יש משהו
שרחוב סומסום
לימד אותי, זה
שאם אכלתי פלפל,
יש לשתות מיץ,
ושאכילה כפייתית
איננה בעייה, אם
אתה אוהב
עוגיות.
אה כן, ושכרובי
הוא הומו
אני, מהרהר
בזכרונות ילדותו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.