אוי, איזה לילה עבר עליי. אוי-אוי. קשה? קשה. כמה קשה? מאוד
קשה.
בטח שהוא היה קשה כשמיטל באה אליי,
לכולם היה קשה אם מיטל הייתה באה אליהם.

אחר-כך היא הלכה.
בקושי הלכתי, כי היה קשה.
נכנסתי בקושי למקלחת וסיבנתי את עצמי.
בכיתי, לא מייסורים, אלא מהקלה.
כי היה קשה ועכשיו לא קשה.
אכלתי משהו למלא מצברים.
נישקתי את התמונה של הדודים.
הדלקתי אורות רבים.
קינחתי בענבים.
צפיתי בטלוויזיה בסוסים.
שמעתי רעשים...

+ מי זה?!
- תירגע, זה אני, מיכה.
+ איך נכנסת?
- דרך החלון.
+ מה אתה רוצה.
- שמעתי שהיה לך קשה.
+ היה לי קשה... מי אמר לך?
- מיטל אמרה לי. למה היה לך קשה?
+ בגלל מיטל.
- גם לי יהיה קשה?
+ גם לך.
- אבל אחר-כך יהיה בסדר?
+ כן.
- טוב, ביי...
+ ביי... רגע, רגע!
- מה קרה?
+ אתה יכול לצאת דרך הדלת.
- אה. טוב, ביי.
+ ביי.

הוא הלך ואני נכנסתי למיטה לישון,
אבל לא יכולתי להירדם.